לפני יותר מעשור, בשנת השירות שלי בנוער העובד והלומד, לקחתי חלק במבצע "חום אנושי" לאיסוף מזון, משחקים ובגדים לילדי סוריה. הימים היו ימי השיא במלחמת האזרחים בסוריה, ומאות חניכי הנוער העובד מרחבי הארץ ריכזו ציוד בסניפי התנועה, שנאסף ונשלח אל רמת הגולן.
האופרציה גררה תגובות רבות בשיח הציבורי. לצד דברי שבח, עלו גם האשמות בדבר סיוע לאויב, "עניי עירך קודמים", ולגלוג על הנאיביות של בני הנוער. אבל אנחנו, כמדריכים, דיברנו עם החניכים שלנו על החובה לא לעמוד מן הצד, להושיט יד לבני אדם ממצוקה, ולפעול ולקוות לעתיד טוב יותר של שלום, רחוק ככל שיהיה.
מאז עברו שנים רבות, עזבתי את עולם החינוך והתחלתי לעבוד בכנסת לצד חה"כ גלעד קריב, ובמשך שבועות ארוכים עמלנו על כינוס שדולה לקידום הסדר ביטחוני אזורי, יחד עם חברי הכנסת אלון שוסטר ורם בן ברק. והשבוע בהשקתה, לצד שורת חברי כנסת ואנשי ביטחון ודיפלומטיה לשעבר, הגיע לשדולה אורח מיוחד: שאדי מרטיני, אזרח סוריה.
שאדי, שאביו נלחם ביום כיפור ברמת הגולן, ממש כמו סבא שלי, הוא הסורי הראשון שמגיע לכנסת מאז שנת 2006. הוא סיפר כיצד בימי מלחמת האזרחים היה מנהל בית חולים בחל'ב, ולאחר שברח ממשטר אסד החל לארגן את המבצע להעברת סיוע הומניטרי מישראל לסוריה, אותו סיוע ממש שעזרתי לאסוף ולשנע לפני שנים. "מיליוני סורים ראו זאת", אמר מרטיני לחברי הכנסת, "והם היו אסירי תודה שישראל עשתה דבר כזה. לעוצמה רכה יש השפעה עצומה".
מרטיני, שהגיע לארץ בחסות "הקואליציה לביטחון אזורי" שהייתה שותפה לשדולה יחד עם תנועת דרכנו, דיבר על ההזדמנויות באזור אחרי נפילת משטר אסד, וביקש להעביר מסר מהנשיא הסורי א-שרע אותו פגש לפני שבועיים: שהזדמנויות כאלה מופיעות במזרח התיכון רק פעם במאה שנים.
ואני, שעד אותו רגע הייתי עסוק בצורה קדחתנית בתמלול הדוברים בשדולה, בדאגה ללוחות זמנים, ובשאר ההיבטים הטכניים, עצרתי וחשבתי על כל אותם מאות בני נוער, לפני שנים, שהגיעו עם שקים עמוסים בגדים וצעצועים, שימסרו לילדים סוריים עלומי שם בצד השני של הגדר.
וחשבתי על כך שדווקא בתקופה של מלחמה מדממת, של מבצעים צבאיים מזהירים, ושל פגישות מדיניות בחשאי, השלום אינו רק תוצאה של עוצמה צבאית ושל דיפלומטיה ממולחת, אלא גם של המון מחוות ומעשים קטנים של רצון טוב, שמצטברים על פני שנים, בלתי נראים כמעט, אבל שמייצרים אדוות שקשה לאמוד.
אבל המעשים האלה, שנערמים לאורך שנים, יוותרו עקרים ללא הנהגה אמיצה שתתרגם אותם, ואת ההישגים הצבאיים, להסכמים מדיניים אמיצים. זה המסר אותו ביקשנו להעביר בהשקת השדולה. ולצד כל זה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו עכשיו מהם הזרעים שאנו שותלים בלבבות השכנים שלנו, ואיזה פרי יישאו בעתיד. והם מתחילים במעשים קטנים, חסרי חשיבות כמעט, כמו לתרום חולצה ישנה ומשחק קופסא לסניף של התנועה.
הכותב הוא יועץ פוליטי לחה"כ גלעד קריב, מיוזמי השדולה לקידום הסדר ביטחוני אזורי, לשעבר רכז בנוער העובד והלומד
