היא מוכרת כבר מהמאה ה-19, אך רק בשנים האחרונות גברה המודעות למחלת הפיברומיאלגיה, תסמונת ראומטולוגית שמתבטאת בכאבי שרירים מפרקים ועצמות, המלווה גם ברגישות מוגברת, הפרעות שינה, בעיות זיכרון ושינויי מצב רוח. בעבר החולים הללו היו נשלחים לטיפולים נפשיים, אך בשנות התשעים זכתה המחלה להכרת הממסד הרפואי, שויכה לתחום הראומטולוגיה, תוך הבנה שמדובר במחלה לכל דבר שגורמת לסבל רב מאוד, ופגיעה קשה באורח ואיכות החיים. חודש מאי מציין בעולם כחודש המודעות למחלה. בפודקאסט הבריאות של מעריב דנו המומחים לנוירוכירורגיה וכאב ד"ר רות גור וד"ר ליאור אונגר מהמרכז הרפואי שיבא, בטיפולים החדשים למחלה.
בשנת 2017 עלתה עוד יותר המודעות למחלה, כשהכוכבת ליידי גאגא סיפרה לראשונה על דבר מחלתה בפיברומיאלגיה, על הכאבים העזים מהם סבלה, ההגבלה בתנועה, הדיכאון, התרופות הרבות שנטלה והאישפוזים התכופים. הפרסום הזה הוביל לשיח ער ברשתות ולנהירה של חולים עם תסמינים דומים לאבחון.
פיברומיאלגיה, ובשמה העברי "דאבת השרירים" פוקדת כ-3 אחוזים מהאוכלוסייה, ונפוצה פי שישה בקרב נשים בהשוואה לגברים. היא תוארה לראשונה באנגליה וצרפת במחצית המאה ה-19, ובתום המאה העשרים כאמור החלו ראומטולוגים לאפיין אותה כתסמונת של ממש והוסיפו אותה לספרי האבחנות. כיום כוללים חלק מהמרכזים הרפואיים בעולם וגם בישראל מרפאת פיברומיאלגיה, כשהראומטולוגים מתמחים בטיפול הלא פשוט בחולים.
מדובר באחת המחלות "השקופות": אין לה לרוב סימנים חיצוניים, לא קיימות בדיקות מעבדה שמאבחנות את קיומה של המחלה, ובמשך שנים אלה שסבלו ממנה נחשבו כלוקים בהפרעות פסיכיאטריות כמו היפוכונדריה, וחרדות. אלא שכיום ברור שקיימת מעורבות של מערכת העצבים, ומערכת השלד והשריר, ועל פי ההערכות קיים גם רקע גנטי שתורם להתפתחות התסמונת כיוון שהיא שכיחה יותר אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה שסובלים ממנה. ישנן כמה תאוריות שגורסות שזיהומים ויראליים, חבלות או טראומות נפשיות עלולות גם הן להוביל להתפרצות המחלה.
פיברומיאלגיה גורמת בעיקר לכאב כרוני מפושט ברקמות החיבור, בשרירים ובעצמות. החולה מתלונן על רגישות עזה בנגיעה על פני נקודות רבות בגוף, ולעיתים גם נגיעה קלה מסבה לו כאב עצום. החולים סובלים גם מהפרעות שינה, קשיי הירדמות, יקיצות מרובות ועייפות ניכרת במשך רוב שעות היממה. לעיתים מופיעים תסמינים נוספים, כמו כאבי בטן, נפיחות בטנית, תכיפות במתן שתן וקשיי ריכוז וזיכרון.
כאמור, מאחר שאין בדיקות מעבדה או הדמיות שמאבחנות את התסמונת, לעיתים רבות החולים מטורטרים במשך שנים בין רופאים ובדיקות רבות עד שהמחלה מאובחנת. ב-1990 קבע האיגוד הראומטולוגי האמריקני קריטריונים לאבחון המחלה שכוללים כאב מפושט בגפיים העליונות התחתונות ובעמוד השדרה במשך שלושה חודשים לפחות, יחד עם רגישות ב-11 מתוך 18 נקודות. עם זאת, בשל ביקורת שנמתחה על הקריטריונים הללו, שאינם מאפיינים את כלל החולים, מקובל היום לאבחן את המחלה על סמך תלונות ממושכות של רגישות בנקודות בגוף (ולאו דווקא 11 במספר), עייפות והפרעות שינה – וכן בשלילת מחלות אחרות שיש להן ביטוי דומה.
פיברומיאלגיה חופפת לעיתים למחלת התשישות הכרונית CFS שמתבטאת בתסמינים דומים, ויש חולים שסובלים משתי התסמונות. ובכל זאת, יש שוני בין שתי המחלות: סימן ההיכר המרכזי של פיברומיאלגיה הוא הכאבים בשרירים, במפרקים ובעצמות, ואילו הסימפטום המרכזי בתסמונת התשישות הכרונית הוא עייפות כרונית הנמשכת לפחות חצי שנה.
מאחר שלא ידוע הגורם למחלה, אין גם טיפול המרפא אותה, ולפיכך הטיפול המקובל הוא רב תחומי ונועד בעיקר להקל על הסימפטומים ולאפשר לחולים לחזור מהר ככל האפשר למסלול חיים שגרתי.
הטיפול התרופתי כולל תכשירים המשפיעים על עיבוד הכאב במוח כמו ליריקה או אלטרול. על פי ההמלצות המעודכנות, לא מקובל כיום לטפל בכאבי הפיברומיאלגיה בתרופות ממשפחת האופיאטיים הגורמים להתמכרות מהירה ולתופעות לוואי חמורות. חלק מהמחקרים מצאו הטבה מסויימת באיכות השינה כתוצאה מטיפול בקנביס רפואי, אך הוא לא הביא לשיכוך כאב משמעותי. קיימים טיפולים נוספים המוצעים במסגרת מרפאות כאב.
כחלק ממעטפת הטיפול נהוג להמליץ גם על טיפולים משלימים כמו דיקור סיני, טאי צ'י, הידרותרפיה ופעילות גופנית אירובית. רבים מהחולים סובלים גם מדיכאון שכשלעצמו מחמיר את עוצמת הכאב, לכן אצל החולים הללו ממליצים גם על טיפול פסיכולוגי.
אם אתם חווים כאבים כרוניים, אל תסבלו: הטיפול בכאב הוא משמעותי ביותר, והזנחת הטיפול עלולה ליצור כדור שלג שגורר לא רק פגיעה באיכות החיים אלא גם סיבוכים גופניים ונפשיים. פנו לרופא המשפחה, עברו את הבדיקות הראשוניות ובקשו הפנייה למרפאת כאב או לראומטולוג לאבחון וטיפול מתאים.
