הרעש נשמע ברחוב, האופנוע נעצר, כתב אישום הוגש, אבל בסופו של דבר, הכל נגמר בזיכוי. בית משפט השלום קבע לאחרונה כי לא ניתן להרשיע נהג אופנוע בעבירה של גרימת רעש חזק מהמנוע, וזאת בשל מחדלים ראייתיים של התביעה, בראשם אי הבאת עדים מרכזיים.
האירוע התרחש במסגרת מבצע של המשטרה נגד מטרדי רעש באזור מגורים. שוטרים שפעלו בשטח דיווחו כי אחד האופנועים שחלף במקום השמיע רעש "כמו של פיצוצים", ועל כן עצרו את הרוכב. לפי כתב האישום, האופנוע נסע ללא משתיק קול בניגוד לחוק מניעת רעש וגרם למפגע חמור.
במהלך ההליך המשפטי הודה הנהג כי רכב על האופנוע בזמן ובמקום שנקבעו, אך טען בתוקף כי לא גרם לרעש חריג וכי באופנוע מותקנת מערכת פליטה מקורית כפי שנדרש בחוק. הוא אף הציג מסמכים המעידים שלאופנוע לא נדרש תיקון, וכי שוחרר לשימוש לאחר בדיקה חוזרת.
מנגד, התביעה הסתמכה על עדותו של שוטר שהגיע לזירה לאחר עצירת האופנוע וביקש מהנאשם להפעיל את המנוע. העד טען כי שמע "רעש חזק וחריג" טענה שנתמכה בסרטון ממצלמת הגוף שלו ואף הזמין בוחן תנועה שהסיק כי לא קיים משתיק קול ברכב.
אלא שלפי השופט דב פולוק, בכך לא היה די. הוא הדגיש שהרעש הרלוונטי איננו זה שנשמע בזמן שהמנוע הופעל בעצירה מלאה, אלא דווקא זה שנפלט בזמן נסיעה ודווקא את השוטרים שהיו עדים לרעש הזה התביעה בחרה שלא להזמין לדוכן העדים. התוצאה: לנאשם לא ניתנה אפשרות לחקור את מי שהיו עדים לאירוע המרכזי.
עוד מתח השופט ביקורת על כך שגם בוחן הרכב, שלדבריו הסיק על היעדר משתיק קול, לא הוזמן להעיד. בכך, לטענת בית המשפט, נפגעה זכותו הבסיסית של הנאשם להליך הוגן. בנוסף העלה השופט ספק לגבי זהות המקור לרעש, והציע כי ייתכן והשוטרים טעו בזיהוי במיוחד לאור העובדה שבאותו מעמד נעצר גם אופנוע נוסף.
"למרות שניתן להתרשם מהרעש באופנוע בעת הרצת המנוע במקום, לא הוכח בפניי כי אותו רעש אכן נשמע בזמן הרכיבה, כפי שנטען בכתב האישום", כתב השופט בפסק הדין. "לאור העדרן של עדויות חיוניות והסתמכות בלעדית על עד אחד, החלטתי לזכות את הנאשם".
