השר עמיחי שיקלי סיכם היום (שני) את פעילות ועדת השרים המיוחדת שבראשה עמד, ואשר המליצה לממשלה להדיח את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה. לדבריו, ועדת השרים השלימה את עבודתה לאחר שנתנה ליועצת את האפשרות להשמיע את טענותיה במסגרת שימוע, אך זו סירבה להגיע. הוועדה קבעה כי יש להפסיק את כהונתה בשל חילוקי דעות מהותיים ומתמשכים עם הממשלה, והתנהלות שאינה הולמת את תפקידה.
לדברי שיקלי: "אמש הושלמה פעילותה של ועדת השרים המיוחדת לבחינת המשך כהונתה של היועצת המשפטית לממשלה. הוועדה המליצה, לאחר שאפשרה ליועצת להגיע לשימוע וזו סירבה, להעביר אותה מתפקידה לאור שורה של חילוקי דעות מהותיים ומתמשכים לצד התנהלות שאינה הולמת".
שיקלי פירט את עמדת הוועדה ביחס לשאלת הסמכות. לדבריו, בהתאם לחוק שירות המדינה, הממשלה מוסמכת לקבוע את דרכי המינוי והפיטורין של היועץ המשפטי לממשלה. "ההחלטה הזו חשובה מאוד, כי היא מוכיחה את המובן מאליו — ממשלת ישראל היא הגורם המוסמך לקבוע את דרכי המינוי וסיום ההעסקה של היועמ״ש, כפי שמגדיר חוק שירות המדינה", אמר שיקלי.
הוא הזכיר כי ביוני 2025 החליטה הממשלה לשנות את ההליך כך שהפסקת כהונה תוכל להתבצע בהחלטת ועדת שרים מיוחדת וללא מעורבות ועדה חיצונית, ודרוש לכך רוב של 75% מחברי הממשלה שאין להם מניעה להשתתף.
שיקלי הוסיף כי הוועדה ראתה בהתנהלות היועצת הצדקה מהותית להדחתה. לדבריו, בהרב מיארה הפכה את תפקידה המקצועי לפוליטי, והדגים זאת בכך ששמה ותמונתה הפכו לסמל בהפגנות פוליטיות נגד הממשלה: "די להביט על השלטים שהציבה אמש התנועה לאיכות השלטון, אותה תנועה שהגישה עתירה לבג״ץ נגד החלטת הממשלה. דה-פקטו, היועצת הפכה, ולא נראה שזה מפריע לה, בלשון המעטה, לאייקון פוליטי המזוהה במובהק עם האופוזיציה ומחאת קפלן", אמר שיקלי.
עוד ציין כי היועצת פעלה פעמים רבות בניגוד לעמדת הממשלה. "מממוצע ייצוג חיצוני של אחת לשלוש שנים עברנו לממוצע של שבע פעמים בשנה. עלייה של 2,100%. עובדה זו כשלעצמה מלמדת על חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין היועצת לבין הממשלה. ואשר רק בהם לבדם יש כדי להוות עילה לאובדן אמון ואף להפסקת כהונת היועצת", הוסיף שיקלי.
בהתייחס לפרשת מינויה של ד"ר אודליה מינס, אמר: "לו הייתה היועצת חפצה בכך, היו בידיה הכלים הן לייצג את עמדת הממשלה או לכל הפחות לאפשר לשר התקשורת לשכור ייצוג חיצוני כפי שביקש".
עוד אמר שיקלי כי בהרב מיארה לא מילאה את תפקידה כראשת התביעה הכללית. "צוות-העל למאבק בפשיעה המאורגנת אמור היה לשמש כגוף האסטרטגי המרכזי של מדינת ישראל בהתמודדות מול הפשיעה המאורגנת. בפועל – מדובר בגוף רדום, חסר השפעה, הפועל בהיעדר שקיפות, ללא יעדים, ללא מדדים וללא בקרה".
בסוגיית ועדת פגסוס, אמר שיקלי: "בכך נמנע מהממשלה ייצוג של הייעוץ המשפטי בסוגיה קרדינלית. היועצת פעלה תוך ניגוד עניינים כפול, מקצועי ואישי. כשנגד היועצת הוגשה עתירה על ניגודי העניינים שלה בפרשת הרוגלות, היא עיכבה את מתן תשובתה שוב ושוב וגם כשהוצעה לה פשרה על ידי השופט סולברג — היא סירבה לקבלה".
עוד הוסיף כי בהרב מיארה הובילה מדיניות אכיפה בררנית. "היועצת המשפטית לממשלה לא זו בלבד שנמנעה מאכיפת החוק לנוכח פעולות אלה, אלא שהיא גיבתה אותן תוך אמירה מופקרת לפיה: 'אין מחאה אפקטיבית ללא הפרעה לסדר הציבורי'", אמר.
בסוף דבריו, שיקלי אמר: "ליועצת היו כל הכלים על מנת למנוע את הפגיעה החמורה במדינה, בין אם ביוזמתה כפי שתפקידה מחייב, ובין אם בהנחיית הממשלה כפי שניתנה פעם אחר פעם וסוכלה על ידה. אולם לצערנו, דבר לא נעשה כנגד עבירות חמורות אלה של המרדה, הסתה ופגיעה אנושה בסדר הציבורי".
