בעוד ילדים ברחבי העולם גדלו על תכנים חינוכיים חיוביים כדוגמת "רחוב סומסום", ילדים ברצועת עזה נחשפו באמצע שנות ה-2000 לתוכנית טלוויזיה מסוג אחר לגמרי בשם "חלוצי המחר", ששודרה בערוץ אל-אקצא המזוהה עם חמאס, והפכה לכלי תעמולה בוטה ששילב דמויות ילדותיות עם מסרים קיצוניים, קריאות לרצח יהודים והאדרת מות קדושים, כך פורסם בניו יורק פוסט.
התוכנית עלתה לשידור באפריל 2007 והמשיכה עד אוקטובר 2009. במרכז הבמה עמד "פרפור" – חיקוי פלסטיני של מיקי מאוס, שהופיע בתחפושת פרוותית והסית את הצופים הצעירים ל"להרוג, להרוג, להרוג". הוא עודד את הילדים "לשחרר את ירושלים" ולהשליט שלטון אסלאמי בעולם, תוך חיקוי זריקות רימונים וירי מנשק קל.
לצדו הגישה את התוכנית הילדה סארא ברהום, בת למשפחה משכילה ומעורבת פוליטית, שבגיל 10 בלבד הצהירה כי היא חולמת להיות רופאה – או "קדושה מעונה". היא גם הקליטה שירי פופ עם שורות כמו "תן למגדלור שלך להאיר את ים הדם".
לדברי פרופ' מיה בלום, מומחית לתקשורת ולימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת ג'ורג'יה סטייט, מדובר ב"זרם מתמיד של תעמולה" שמותיר חותם עמוק על ילדים. "הם גדלים עם אמונה שכל ישראלי הוא אויב שיש להרוג", אמרה ל"פוסט". היא השוותה את שיטת ההשפעה ל"גיוס ילדים באמצעות עמיתים צעירים, כפי שקורה לעיתים במעגלי פשיעה והתעללות".
עלילת התוכנית כללה "רצח" של פרפור על ידי חיילי צה"ל – סצנה מבוימת שבה הדמות סירבה למסור מסמכים. את מקומו תפסה דמות דבורה בשם "נחול", שהטיפה לנקמה ביהודים וקריאה "לשחרור אל-אקצא מזוהמת היהודים הפושעים".
בעונות הבאות הגיעו דמויות נוספות: "אעוד" – ארנב בסגנון באגס באני שהצהיר כי "יאכל את היהודים", ואף הופיע בפרקים עם מסרים על ענישה גופנית לפי השריעה, עד שמת בתקיפה ישראלית; ואחריו הופיעה דמות דוב.
בפרקים מסוימים הוזמנו ילדים לאולפן להצהיר על רצונם למות כקדושים מעונים, ואף לשיר על כך. לטענת בלום, מדובר ב"טראומה מתוכננת" שמאפשרת לחמאס לשלוט בנרטיב ולעצב את תודעת הדור הצעיר, במקום לאפשר לתחושות הכאב להתפתח באופן עצמאי.
לפי ההערכות, רבים מהמחבלים שביצעו את מתקפת ה-7 באוקטובר גדלו על ברכי התכנים הללו. גילאי 16-35 נחשבים "גיל לחימה" עבור חמאס, והמשמעות היא שחלק ניכר מהם ספג בילדותו את מסרי התוכנית לצד ספרי לימוד ותעמולה בעיתונות המקומית, שתיארו יהודים כ"נחשים פולשים", "בני קופים" ואף "מזייפי האבולוציה".
בלום משווה את שיטת הפעולה לזו של הטליבאן ודאעש, שחשפו ילדים לאירועי אלימות קיצוניים, לעיתים אמיתיים ולעיתים מבוימים, כחלק מתהליך הכשרה נפשי. "הצגת רצח, אפילו אם הוא מזויף, יוצרת מוכנות להצדיק אלימות ולראות בה פתרון מועדף", הסבירה.
כך, מאחורי מעטה צבעוני של תוכנית ילדים, חמאס הפעיל אחד מכלי הגיוס האפקטיביים ביותר שלו – חינוך דור שלם לשנאה, לנקמה ולהקרבה עצמית, מסך הטלוויזיה כמדיום להפיכת ילדים לחיילים אידאולוגיים.
