שופטת בית משפט השלום, ענת חולתא, הרשיע באחרונה את תושב הדרום בעבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועשיית פעולות ברכוש אסור. בהכרעת הדין מקיף, קבעה השופטת כי הנאשם ניצל את שירות "ממסרון" של בנק הפועלים לביצוע הונאה מתוחכמת בהיקף של כמעט מיליון שקלים.
על פי פסק הדין, הנאשם ביצע סדרה של 14 הפקדות מזומנים באמצעות שירות "ממסרון" של בנק הפועלים בארבעה סניפים שונים. שירות זה מאפשר ללקוחות להפקיד כסף מזומן בשקית ייעודית, להצהיר באתר הבנק על סכום ההפקדה, ואז להפקיד את השקית במכשיר אוטומטי בסניף. בעת ביצוע ההפקדה, חשבונו של הלקוח מזוכה באופן מיידי בסכום שהוצהר באתר האינטרנט של הבנק. לאחר מכן, בפרק זמן של עד 48 שעות מתבצעת ספירה של הכסף שהופקד בשקית הייעודית.
הנאשם הצהיר על הפקדת סכום כולל של 977,088.30 שקלים, אך בפועל הפקיד בשקיות רק 50,129.50 ש"ח – פער עצום של יותר מ-926,000 שקלים. מיד לאחר שחשבונו זוכה, ביצע העברות בנקאיות מיידיות (זה"ב) לספקים שונים בסכום כולל של 1,005,430 שקלים.
בית המשפט הסתמך על שורת ראיות נסיבתיות שהצטרפו לכדי תמונה ברורה ומפלילה. בתיעוד ממצלמות האבטחה בעמדות הממסרון, נראה בנו של הנאשם מפקיד מעטפות דקות בנפחן באופן שאינו מתיישב עם הסכום המוצהר. סך הפער בין הסיכומים המדווחים לספירה של המעטפות היה למעלה מ-900 אלף שקלים, כאשר בכל מעטפה דווחו עשרות אלפי שקלים ובפועל הופקדו אלפי שקלים בלבד.
שלושה סופרי כסף שונים העידו כי מצאו פער משמעותי בכל אחת מ-14 השקיות, לאחר ספירה משולשת של כל מעטפה. "העדויות לגבי תהליך הספירה במרכז המזומנים, שוללות אפשרות לטעות בספירה מצד הבנק", קבעה השופטת חולתא בפסק הדין.
עדותו של קב"ט מחוז הדרום של בנק הפועלים, חיזקה את התביעה, כאשר הוא העיד כי צפה בעצמו בסרטונים ממעמד ההפקדה וזיהה כי "המפקיד מחזיק שקית הפקדה דקה מדי לעומת מה שהוצהר". הוא הסביר גם ש"עצם ביצוע ההפקדות בארבעה סניפים שונים גרם לכך שהמעטפות יגיעו למרכז הספירה בזמנים שונים ולעמדות ספירה שונות", דבר שהאריך את הזמן עד לגילוי הפער וגודלו.
הנאשם טען בעדותו כי הכניס לשקיות את הסכום שדיווח עליו, חתם אותן ונתן אותן לבנו לצורך ביצוע ההפקדה. לטענתו, הוא אינו יודע כיצד נוצר הפער בין הדיווח לספירה. עד הגנה אף הדגים בבית המשפט כיצד ניתן לפתוח את השקית בחיתוך ולסגור אותה באופן שיקשה להבחין בכך.
השופטת חולתא דחתה את טענות ההגנה בנוגע לאי קיום נהלי הבנק או פגמים בספירה. היא קבעה כי "במקרה שבפניי הראיות הנסיבתיות מובילות למסקנה סבירה ברורה ומתבקשת אחת, והיא המסקנה המפלילה". בפסק הדין צוין גם כי "ההגנה במקרה זה לא העלתה תרחיש חלופי של ממש, ודאי שלא הביאה ראיה או ראשית ראיה לקיומו".
במסגרת החקירה הנגדית, הנאשם נשאל על הפער בין נפח השקיות הדקות שנראו בסרטוני האבטחה לבין כמות השטרות המוצהרת. כששופטת בית המשפט שאלה אותו מה העובי של חבילת שטרות בסך 300 שטרות של 100 שקלים, הנאשם השווה זאת לקופסת סיגריות, ואישר שעובי המעטפות שנראות בסרטונים רזה בהרבה.
עדויות עובדים של החברה חיזקו את הטענה כי הנאשם פעל ממניע כלכלי. לפי העדויות, חשבון החברה היה מוגבל מספר חודשים לפני האירוע, ולא ניתן היה לשלם בשיקים או להיות ביתרת חוב. הספקים התנו את המשך העבודה עם החברה בהעברות זה"ב ישירות, דבר שתמך בתזת התביעה.
