על פי ניתוח של בלומברג מיוני 2025, כמעט 350 אתרים בעזה מכילים פסולת מצטברת, המכסים יותר מקילומטר רבוע של אדמה. "הפסולת נמצאת ממש בין האוכלוסייה שחיה באוהלים, ללא אמצעי היגיינה או מים", מתאר עמג'ד שאווה, מנהל רשת הארגונים הפלסטיניים. "זה כואב עכשיו, אבל זה ישאיר השפעות ארוכות טווח על בריאות הציבור". כ-60% מהאזורים המכוסים באשפה קרובים לאוהלים ו-15% קרובים לאתרי מים וסניטציה. כ-45% מעיר עזה פונתה בכוח, והאשפה "מצטברת באופן בלתי נשלט", על פי שאווה.
קריסה מוחלטת של מערכות המים
על פי הניתוח, בתוך ארבעת החודשים הראשונים של המלחמה, 60% מתשתיות המים נהרסו. עד פברואר 2025, כמעט כל הרשת הייתה מחוץ לשירות. האוכלוסייה צפופה כעת באזורים של 51 קילומטר רבוע – רק 14% מהשטח המקורי. "איבדנו בארות מים, קידוחים ותחנות התפלה. לא נשאר כלום שמייצג חיים בעזה יותר", אומר שאווה בכאב.
84,000 מ"ק ביוב ביום לים התיכון
התוצאה הקטלנית: על פי תוכנית הסביבה של האו"ם, כ-84,000 מטר מעוקב של ביוב מגיע לים התיכון מדי יום. בסיל יאסין, איש סביבה ורכז שטח של EcoPeace Middle East, מתאר את המציאות הקשה: "לכל אורך החוף המים מושחרים מביוב גולמי". ביוב גולמי ומי שפכים זורמים ברחובות ובאדמות חקלאיות, מתערבים עם מתכות כבדות כולל עופרת, כספית וקדמיום שדלפו מתחמושת שלא התפוצצה. באדמה החולית והחדירה, המזהמים חודרים לאקוויפר הרדוד היחיד שמספק את רוב המים של השטח.
"פתוגנים לא יודעים גבולות"
דאג וויר, ראש המצפה לסכסוכים וסביבה, מזהיר: "מה שקורה בסביבה בעזה לא מוגבל לעזה… כל הבעיות השונות… הן רוב הזמן לא מכבדות גבולות". כימיקלים רעילים מתפשטים ברוח, במים, על ידי חיות בר נודדות ותנועת אנשים וכלי רכב. גם מומחים סביבתיים מסבירים שחומרים מסרטנים וחלקיקים רעילים עולים לאטמוספירה ויכולים להינשא ברוח או ליפול כגשם, בעוד זרמים יכולים להעביר מים מזוהמים סביב הים התיכון.
ישראל נערכת לחיידקי-על
בישראל, בתי חולים נמצאים תחת הוראה לנטר מטופלים ל"חיידקי-על" – חיידקים עמידים לתרופות. דורית ניצן, פרופסור בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון, אומרת שיש לה "שום ספק" שרמות העמידות האנטימיקרוביאלית גבוהות עוד יותר עכשיו. "אנחנו רואים את זה באנשי הצבא, אנחנו רואים את זה בבתי חולים", היא מספרת. פתוגנים יכולים להתמשך בסביבה במשך עשרות שנים ולהינשא מעבר לגבולות. ניצן הייתה בקרב מומחי בריאות ישראליים שקראו להפסקת אש אחרי מקרה פוליו, וכתבו במכתב גלוי ש"פתוגנים וחשיפות רעילות לא יודעים גבולות".
"רולטה רוסית"
גדעון ברומברג, המנהל הישראלי של EcoPeace, מתאר את המצב בצורה דרמטית: מקבלי החליטות משחקים "רולטה רוסית עם בריאות משני הצדדים". הוא מוסיף כי "עוינות וחוסר אמון מוחלט הביאו לסכנה את שיתוף הפעולה בין הממשלות החיוני לענייני מים, אנרגיה וסביבה". למרות זאת, פקידי בריאות מישראל, מהרשות הפלסטינית, מצרים, ירדן והאמירות עדיין משתפים פעולה עם UN OCHA ו-COGAT, אם כי השיחות הפכו פחות חמות ויותר מורכבות.
אין כלים למדידה
המצב בעזה קשה למדידה מדויקת. עביר בוטמה מ-PNGO מסבירה: "בעזה, אין מכשיר אחד לבדיקה… כל האוניברסיטאות והמעבדות נפגעו". כמעט כל העצים של עזה נעלמו, והכריתה יחד עם עבודות עפר צבאיות מעלה את הסיכון למדבור ארוך טווח.
משבר שעולה מיליארדים
UNEP הזהיר שהערכה מקיפה של הנזק והסרת מזהמים עלולה לקחת שנים. האו"ם העריך שהשיקום יעלה לפחות 53 מיליארד דולר ויימשך כעשור. שאווה מסכם את המציאות: "זהו אסון סביבתי מורכב בכל מימד, והשפעותיו אינן רק להיום. יש חלחול רעיל מהפסולת שמטפטף על אנשים".
וויר מוסיף: "במקום כמו עזה שבו יש משבר הומניטרי כה אינטנסיבי… כל כך הרבה נזק סביבתי נגרם שהוא מערער את מערכות התמיכה הבסיסיות בחיים". המשבר מהווה איום סביבתי ובריאותי שחצה את גבולות עזה ומשפיע על כל האזור, כולל ישראל, דרך זיהום אוויר, מים ופתוגנים עמידים לתרופות – מציאות שמחייבת התמודדות אזורית משותפת למרות המתיחות הפוליטית.
