כבר הזכרתי את זה קודם אבל אני אגיד את זה שוב – מערכת היחסים ביניהם נקייה לגמרי מכווווללללל הקלישאות המעצבנות שיש בדרך כלל בספרים רומנטיים. הייזל לא מאפשרת לקאם להימנע משיחה אמיתית, והיא גם לא מסתירה ממנו מההתחלה שהוא מקור השראה בשבילה לספר החדש שלה. הוא מודע לזה, הוא מוכן לעזור לה, הוא שמח בשבילה. זה לא סוד וזה לא יוביל לשום פיצוץ, וזה פשוט נהדר. אני הייתי בטוחה שזה יהיה קו העלילה בספר – הייזל מסתירה מידע קריטי וקאם מתפוצץ, אבל זה פשוט לא הסיפור, וזה כל כך נדיר ומיוחד שהיה פשוט תענוג לקרוא את זה. הפיצוץ הבלתי נמנע, אגב, מאוד הגיוני, קצת צפוי, בנוי טוב, ומנוהל בצורה כל כך נפלאה על ידי העיירה ועל ידי הייזל עצמה – שזה ממש כיף.
יש בספר המון דמויות משניות ברמות שונות של חשיבות. לא אכנס פה לעומק שלהן, אבל אני מרגישה שיש איזון טוב בין הסיפור הראשי לדמויות מסביב, שזה סיפתח טוב לספרים שעוד יבואו, ושהמכלול של כולם כאן רק מוסיף לסיפור. מאוד אהבתי את הסיפור של האחים בישופ (בעיקר מפני שזה מרמז שצפויים לנו עוד שני ספרים לפחות כסוג של המשך, ואני אהיה מאושרת ממש כשזה יקרה). יש להם יופי של סיפור רקע ויופי של משפחה עם דמויות חזקות, מגוונות ומעניינות, טרגדיה ברקע שמקבלת את המקום הראוי לה וכל מה שצריך. משפחה אמינה וטובה ומחבקת. כן יש פה כמובן את הקלישאתיות שכולם ישר מאוד אוהבים את הייזל – ואת זואי, כי הן כמעט לא נפרדות אף פעם – אבל אפשר להחליק את זה.
לורה, אחותו של קאם, היא דמות נהדרת ששמחתי ממש שקיבלה מקום בספר, ואני אשמח לראות אותה עומדת בעצמה במרכזו של סיפור משלה. זואי היא סוכנת ספרותית חצי מוצלחת, וזה ממש ממש חמוד, למען האמת. האחים הקטנים של קאם הם צמד חמד קורע שכיף לראות את הדינמיקה ביניהם. וראש העיר… הזכרתי את ראש העיר? איזה איש משעשע. בקיצור, לא אלאה אתכם. יש פה יופי של דמויות משנה שמספקות מגוון ומעשירות את הספר במקום להעיק עליו.
חשוב לציין שהעלילה המרכזית היא אולי הסיפור הרומנטי, אבל יש פה קו עלילה נוסף של הצלת העיירה, שטובעת (כמעט ליטרלי) בחובות ואולי תיאלץ להסתפח לאחותה המוצלחת והמתנשאת, הלוא היא עיירה קצת יותר גדולה ששוכנת בצמידות אליה, ומנוהלת על ידי ראש עיר קרה ושתלטנית (וקצת מוזרה בהקשר הכללי של הספר, היא כנראה הדמות השטוחה היחידה). הייזל כמובן נוטלת חלק במאבק הזה, מה שעוזר לה להשתלב בעיירה, למרות שזה לא הולך כמו שהיא מתכננת.
כאן אולי המקום להכניס ביקורת קטנה: חלק מהטוויסטים פה היו צפויים להחריד מקילומטרים, ואני לא מבינה איך אף אחד בסיפור לא ראה אותם מגיעים. כאילו, מרגל פנימי? אתם רציניים? לי היה ברור מי זה החל מהרגע שבו המילים "מרגל פנימי" עלו על הדף, ואני לא יודעת למה אף אחד לא הבין את זה בעצמו. נו, זה נתן לנו עוד כמות עמודים מכובדת של הספר הנפלא הזה, אז אין לי תלונות.
בשורה התחתונה "סיפור חיי" הוא ברומן רומנטי נהדר שאמור ליפול למיליון קלישאות ולגרום לנו לגלגל את העיניים, אבל מכיוון שסקור היא קוסמת הוא לא עושה את זה. הספר מושלם, כיפי, מצחיק מאוד, עם דמויות עגולות ואמינות ומערכות יחסים עגולות ואמינות, ואם זה הז'אנר שלכם כדאי שתקראו אותו בהקדם. אני עצמי מחכה להזדמנות לקרוא אותו שוב, ויש לי תחושה שזו לא תהיה הפעם האחרונה שאפתח אותו. הוא היה עד כדי כך נפלא.
