מאז נפילת משטר בשאר אל-אסד, סוריה נכנסה לתקופה מדינית וביטחונית חסרת תקדים, מאז שהמדינה מנוהלת על ידי אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני), שהפך ממנהיג ארגונים ג'יהאדיסטיים לנשיא החדש. השלטון זוכה לתמיכה בינלאומית רחבה, בראשות ארצות הברית וסעודיה, אך המציאות החדשה מעוררת חשש מפני חלוקה בלתי מוצהרת של סוריה.
באתר אל-נאשרה הלבנוני דווח היום (שני) כי המצב הזה מלווה בקריאות ללבנון לחקות את הדוגמה הסורית כדי לזכות ל"סיוע ועושר". המסר הסמוי הוא שלבנון צריכה להתכונן לנורמליזציה עם ישראל ולקבל את המציאות של חלוקה טריטוריאלית, בדומה למה שקורה כיום בסוריה.
עלייתו של א-שרע לשלטון אינה מקרית, אלא תוצאה של הנדסה גיאופוליטית מתוכננת. התוכנית כוללת ריכוז השלטון באזורים מסוימים, תוך הצגת האזורים האחרים כאזורי כאוס שדורשים התערבות זרה – בעיקר של ישראל וטורקיה, בצל נוכחות קבועה של ארה"ב ורוסיה. עם נסיגת איראן ורוסיה, שתמכו במשטר הקודם, סוריה יצאה מציר ההתנגדות, מה שמחזק את הרצון של גורמים שונים לקבע מציאות של חלוקה בפועל.
למרות המעבר המדיני, המצב בסוריה נותר שביר. הפילוגים האזוריים, קריסת התשתיות והיעדר מוסדות מאוחדים הופכים את הניסיון לבנות מדינה מאוחדת למשימה כמעט בלתי אפשרית. בעוד שסוריה זוכה לסיוע נדיב, לבנון מתמודדת עם לחצים גוברים לאמץ את המודל הסורי – צעד מסוכן שמתעלם מהמורכבות העדתית והמוסדית הייחודית של לבנון ועלול להוביל לעימותים עקובים מדם.
הכפילות מתבטאת גם בתחום הכלכלי. בעוד שהעולם מתחרה על הקמת תשתיות בסוריה, כולל קו גז מאזרבייג'ן דרך טורקיה בתמיכה קטארית, לבנון עדיין ממתינה להבטחות ישנות לאספקת גז דרך ירדן וסוריה. הבטחות אלה, שהושקו על ידי השליח האמריקאי לשעבר עמוס הוכשטיין, בוטלו, למרות הבטחות קודמות שהחוק לא יהווה מכשול. התוצאה: סוריה מקבלת גז, לבנון בקריסה.
המסר ללבנון ברור: התכוננו לנורמליזציה עם ישראל ולחלוקה טריטוריאלית. סוריה כבר נכנסה למשא ומתן ישיר עם ישראל, בעוד שכוחות ישראליים ממשיכים לפעול על אדמת סוריה. קבלת הפנים החמה שזכה לה דובר צה"ל בערבית אל"מ אביחי אדרעי בכפרים הדרוזיים בדרום סוריה מעוררת את השאלה: אם כך מתייחסים לגורם צבאי, איך יתקבל נציג ישראלי בכיר?
השאלה המתבקשת היא האם גם לבנון נדרשת לחוות "הפרעות ביטחוניות" כדי להצדיק התערבות זרה. תסריט כזה עלול ליצור קרע עמוק בחברה הלבנונית ולהפריד את הצבא למשימות שליטה פנימיות, מה שיפתח את הדרך להתערבות ישראלית או זרה אחרת באזורי הגבול.
המציאות הסורית מציגה רשות שהצליחה להתבסס בתמיכה זרה, אך טרם בנתה מדינה מאוחדת. התמיכה הבינלאומית בא-שרע אינה מסתירה את מציאות החלוקה בפועל ואת הסכנה שהמודל הזה יועבר למדינות שכנות, בראשן לבנון. הסכנה האמיתית אינה רק בנשק או בכלכלה, אלא בהצגת "יציבות בכוח" כחלופה למדינה ולמוסדותיה – מתכון לכאוס ארוך טווח.
