באחת מסצנות השיא של "סופרמן" החדש מופיע ילד קטן במצב נואש. הילד מניף דגל עם הסמל האייקוני של גיבור העל, ה-S האדומה על רקע צהוב, בתקווה שסופרמן יגיע להציל את המצב.
בסיטואציה דומה מצאו עצמם אולפני DC: לאחר שנים של דשדוש מאחורי אולפני מרוול ובהיעדר הצלחה מסחרית או ביקורתית, הם הזעיקו עזרה וקראו לג'יימס גאן שיבוא להציל את המצב. גאן, שחתום על טרילוגיית "שומרי הגלקסיה", עומד כעת בראש היקום הקולנועי של DC וסרטו החדש, "סופרמן", אותו ביים וכתב, מהווה פתיחה מוצלחת של העידן החדש של האולפנים והצהרת כוונות להמשך.
בסרט, בו מככב דיוויד קורנסווט, גאן נצמד למבנה המוכר של סרט גיבורי על. הוא לא ממציא מחדש את הז'אנר אבל מצליח להזריק את מה שהיה חסר לאולפני DC בגרסתם הקודמת: כיף. הסרט החדש מציג גרסה מודרנית של סופרמן, בה הנבל הוא מיליארדר ובעלים של חברת טכנולוגיה וסופרמן מוצא עצמו מעורב בעימות גיאו-פוליטי מורכב.
אבל למרות שהתקציר עלול להישמע מאיים, לאורך השעתיים באולם הקולנוע ניכר שהמטרה העיקרית של הסרט, ובהשתמע מכך גם בהמשך העתיד של היקום הקולנועי של DC, היא להזכיר שסרטי גיבורי על אמורים להיות מהנים.
אל דאגה, הסרט מכיל גם את כל מה שתצפו לקבל בסרט גיבורי על: סצנות קרב (חלקן קצת ארוכות מדי), רגעים מרגשים, גיבורי על מעופפים ואפקטים מיוחדים מוצלחים (למעט סיקוונס בעייתי באמצע שנראה כאילו הגיע מסרט "ספיי קידס"), אבל התחושה העיקרית איתה תצאו מאולם הקולנוע היא של סרט ששם בעדיפות ראשונה הומור וכיף.
אמנם לא מדובר בקומדיה, כנראה שבאף שלב לא תתגלגלו מצחוק במהלך הסרט, אבל גאן מצליח במשימתו לייצר סרט קיץ לכל המשפחה בעזרת רצף בלתי פוסק של בדיחות מעלות גיחוך, הומור ויזואלי ומסרים ברורים ולא מורכבים מדי.
מלבד הגילום המוצלח והכריזמטי אך לא זכיר במיוחד של דיוויד קורנסווט, הליהוק המוצלח של הסרט הוא ללא ספק של רייצ'ל ברוסנן ("גברת מייזל המופלאה") בתור לויס ליין.
לויס ליין, בת זוגו של סופרמן, מקבלת קו עלילה עצמאי ונפרד מסופרמן, בו לשם שינוי היא לא רק מושא אהבתו של הגיבור אלא דמות בפני עצמה. ברוסנן מצליחה לעבור בצורה מעולה בין סצנות אקשן, קומדיה ורומנטיקה, בהן במיוחד בולטת הכימיה נטולת המאמץ בינה לבין קורנסווט.
בניגוד אליה, דמותו של הנבל לקס לות'ר, בגילומו של ניקולס הולט שממעט לאכזב, הרגישה קצת אנמית וחד ממדית. משום מה דווקא בסרט שמלא ברגעים קומיים, הוחלט לחסוך בהם כשזה הגיע לדמות הנבל, למרות שמעריציו של הולט מכירים היטב את יכולותיו הקומיות. הדמות של לות'ר לא פוצתה על המחסור הזה בסיפור רקע מעניין או דרמטי במיוחד, מה שהשאיר את הולט עם מעט מאוד לעשות במהלך הסרט.
אבל למרות הפספוס עם הנבל, גאן מבין בדיוק מה מצופה מסרט בז'אנר, במיוחד של הגיבור המוכר מכולם, ולא מעמיס על הצופים תמות מורכבות מדי; יש כמה נושאים שחוזרים על עצמם, כמו הריאליזם של ליין מול הנאיביות של סופרמן או מה הופך אדם לאנושי, אבל באף שלב לא צוללים עמוק מדי לתמות האלה והן נשארות פשוטות, לטוב ולרע.
אז עם קאסט רחב ומרשים, קצב מהיר שלא משאיר כמעט אף רגע משעמם ואווירה כיפית, גאן מכריז על כך שהיקום הקולנועי של DC הגיע סוף סוף להתחרות בענקית גיבורי העל של העשור האחרון, מרוול. עכשיו רק נשאר לראות האם הקהל ישתף פעולה.
