ביום שבת הקרוב, אחד הקטעים המוזיקליים האייקוניים ביותר בעולם – הוואלס "הדנובה הכחולה" של יוהאן שטראוס – יזכה למחווה יוצאת דופן: הוא לא ינוגן רק בפני קהל עלי אדמות, אלא גם יישלח לחלל החיצון. האירוע המיוחד נולד משיתוף פעולה בין סוכנות החלל האירופית (ESA) לבין לשכת התיירות של וינה, ובמסגרתו תשדר אנטנה רדיופונית ענקית בספרד את היצירה בנוסח חי שיבוצע על ידי התזמורת הסימפונית של וינה – אל עומק היקום ובמהירות האור.
צפו: הסצינה המפורסמת מהסרט אודיסאה בחלל:
המחווה הזו מציינת שני ציוני דרך: 200 שנה להולדתו של שטראוס, שנולד באוסטריה ב־1825 ונחשב לאבי הוואלסים, ו־50 שנה להיווסדה של סוכנות החלל האירופית. אבל מאחורי היוזמה עומד גם תיקון היסטורי סמלי: הוואלס של שטראוס נעדר מהתקליט הזהוב ששלחה נאס״א ב־1977 עם הגשושיות וויאג'ר 1 ו־2, שכלל מוזיקה, קולות ותמונות מהתרבות האנושית. עבור רבים, מדובר היה בחסרון צורם במיוחד לאור העובדה שהקטע המוזיקלי הפך מזוהה עם החלל מאז שנטמע בפסקול סרט המדע הבדיוני הקלאסי 2001 אודיסאה בחלל של סטנלי קובריק משנת 1968.
"היעדרו של הוואלס המפורסם ביותר אי פעם מתוך תקליט הזהב של וויאג'ר הוא טעות קוסמית" הצהיר נורברט קאטנר, מנכ"ל לשכת התיירות של וינה, שלקחה חלק בארגון השידור. לדבריו, המהלך הוא הזדמנות "לתקן עוול תרבותי" ולהציג את התרבות המוזיקלית האוסטרית גם לקהל של עולמות רחוקים.
במהלך סוף השבוע, האנטנה שממוקמת במתחם החלל של סוכנות ESA בספרד – ברוחב של כ־35 מטר – תפסיק את פעילותה השגרתית שכוללת שליטה על גשושיות חקר מאדים ומעקב אחרי תמונות מהשמש, ותפנה את כוחה למשימה האמנותית: שידור של גלי רדיו שמהווים תרגום אלקטרומגנטי של המוזיקה – לא בכדי שיישמעו, אלא כסימן של תרבות ואנושיות – בכיוון שבו נמצאת כיום הגשושית וויאג'ר 1.
השידור ינוע במהירות האור, ויגיע למרחק של יותר מ־22 מיליארד קילומטרים תוך פחות מיממה – ויעקוף בדרך את הגשושית וויאג'ר עצמה, שהייתה האובייקט הראשון שיצא מגבולות מערכת השמש. "המהלך מדגים שאנחנו מסוגלים להעביר לא רק מידע מדעי אלא גם אמנות אנושית למרחקים בלתי נתפסים" אמר יוסף אשבאכר, מנכ"ל סוכנות החלל האירופית.
האם מישהו באמת יאזין לוואלס? סביר להניח שלא. גם אם חייזרים אינטיליגנטיים אכן קיימים, הסיכוי שייתפסו שידור רדיו ממוקד שנשלח בכיוון אחד הוא קלוש מאוד. אך מבחינת העוסקים במלאכה, המוזיקה עצמה אינה רק מסר – אלא סמל. "זה אקט פיוטי, תרבותי, אמנותי. הוא נועד לסמן שבני האדם אינם רק יצורים של מדע, אלא גם של רגש, של יופי ושל מוזיקה," אמרו יוזמי המהלך.
לשלוח מוזיקה לחלל זה לא רעיון חדש. כבר ב־2008 שלחה נאס״א את השיר "Across the Universe" של הביטלס לכיוון כוכב הצפון, ובשנה שעברה שלחה לחלל גם את השיר "The Rain" של הראפרית מיסי אליוט – כמחווה לציון דרך בתחום שידורי החלל. אך יש משהו סימבולי במיוחד דווקא בוואלס של שטראוס: מוזיקה מחזורית, סוחפת, שמעלה תחושת ריחוף ממש כמו מעוף בחלל.
ואם תשאלו למה בעצם להשקיע כל כך הרבה בשידור מוזיקה לשממה קוסמית חסרת אוזניים – התשובה טמונה לא רק בתקווה להיתקל בתרבות זרה, אלא גם בצורך אנושי עמוק להשאיר חותם. כמו חריטה במערה, כמו צללית ביד, גם שידור מוזיקה לחלל הוא הדרך של האנושות לומר אולי: היינו פה. רקדנו. יצרנו. אולי מישהו, איפשהו, יאזין לנו – אם לא היום, אז בעוד אלף שנה, ואולי יותר.
