מעולם שכולו הסתר וצניעות בחברה החרדית, מינדי ארליך נחשפה באחת לכל העולם ואשתו, בעונה השביעית של תוכנית הריאליטי "חתונה ממבט ראשון", במסגרתה היא פגשה לראשונה מתחת לחופה את אסף שטרית והמשיכה איתו גם מחוץ לתוכנית, בזוגיות שסיקרנה מאוד את אתרי הרכילות. לאחרונה ולאחר שנה של חיים משותפים השניים נפרדו.
מינדי ארליך היא לא רק כלה בתוכנית ריאליטי, היא אשה יוצרת, תסריטאית ובימאית שסרטה הראשון "פינק ליידי" חרך השנה את מסכי הקולנוע במשך חודשים ארוכים, כשמאה אלף ישראלים צפו בו באולמות הקולנוע. הסרט זכה גם להכרה בינלאומית כשבנובמבר 2024, ניר ברגמן במאי הסרט זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל היוקרתי בלאק נייטס בטאלין, אסטוניה.
הסרט, אם טרם צפיתם, נוגע בהומוסקסואליות בחברה החרדית, מתמקד בבני הזוג בתי ולייזר, לכאורה זוג חרדי נורמטיבי והורים לשלושה ילדים. לייזר לומד בכולל בתי עובדת כבלנית במקווה השכונתי. חיי שגרה צנועים והרבה יראת שמיים שמופרים כשבתי מקבלת במשלוח אנונימי מעטפה ובתוכה תמונות בהן נראה לייזר בעלה, כשהוא מתנשק עם גבר. את הרקע לסיפור הקולנועי שואבת ארליך מחייה.
היא נולדה וגדלה בשכונת גאולה החרדית בירושלים, בת בכורה מבין עשרה אחים ואחיות. "היו לי קלפים טובים הייתי ילדה מאושרת, תלמידה טובה ובחורה מבוקשת לשידוך. הייתי הסיפתח של המשפחה. כבר בגיל 17 החלו השדכנים להידפק על דלת הבית. התארסתי עם בחור ממשפחה טובה, ובגיל 18 (החתן היה בן 18.5) התחתנתי, ולפני שמלאו לי 20 נולד לנו בן, נתי. "היינו השידוך הנוצץ של התקופה".
אבל האושר לא הציף את ביתם של בני הזוג הצעירים. "עשיתי כל מה שצריך, אבל מהר מאוד הבנתי שאנחנו לא מתאימים. ציפיתי שתהיה לי זוגיות כמו להורי, אבל היינו שני ילדים. למעט דאגה לאוכל חם וחולצות מגוהצות לא עניינתי את בעלי דאז, הייתי שקופה. הוא לא הבין מה לעשות איתי, עד שהתחתנו הוא לא ידע אשה. אני לא הרגשתי אשה נחשקת שהגבר שלה מחכה לליל הטבילה שלה" משחזרת ארליך.
נושא הגירושים בחברה החרדית הוא בבחינת הס מלהזכיר. "זה נחשב לכישלון גדול ולאות קלון. זוגות מתגרשים רק במקרים קיצוניים כמו עקרות או כשאחד מבני הזוג חי על כדורים פסיכיאטריים. בסביבתי לא היו זוגות גרושים" אומרת מינדי.
אבל בסוף התגרשתם.
"התגרשנו לאחר חמש שנות נישואים ורק לאחר שעזבנו את הקהילה החרדית קיבלנו אומץ להיפרד. כשהבנתי שיש בעיות במערכת היחסים עם בעלי לשעבר, ידעתי שאסור לי לספר על כך לאף אחד מחשש מפני מה יגידו. העניין הזה של 'מה יגידו' ו'מה יהיה על אחותך שצריכה להתחתן', נוכח מאוד בסרט. פחדתי לאכזב.
מגיל צעיר הוטלה עלי אחריות גדולה להיות מודל, לרצות את ההורים, זו אחת הסיבות שלא יצאתי בשאלה באופן פומבי שמא אפגע בשידוכים של אחיותי ואחי. היה קל יותר להסתיר את זהותי האידיאולוגית מול המשפחה והחברה".
והיא הסתירה. במשך 16 שנים מינדי טמנה עמוק בארון סודי את זהותה החילונית, ובארון הגלוי שמרה בגדים צנועים, אותם לבשה כשהיתה מגיעה לביקור בבית ההורים.
"חייתי בין שני העולמות. קשה היה לבוא למשפחה החרדית שלי ולשמוע אותם מדברים נגד האידיאולוגיה שאני מאמינה בה, כמו מלחמתם נגד גיוס תלמידי ישיבות, תלונות על כך שרודפים אותם. מנגד, כשאני עם החברים שלי בתל אביב אני שומעת בדיוק ההיפך על אי השוויון בנטל, כעס על שהם החילונים נושאים על גבם את החרדים שמסרבים להיכנס מתחת לאלונקה.
חייתי בין הפטיש לסדן. הרגשתי שאני סנגורית בעל כורחי. מצד אחד הגנתי על המשפחה שלי והמצד השני שמרתי על חברי החילונים התל אביביים, מרביתם מה'תעשייה' מעולם האמנות והיצירה".
בסרטה "פינק ליידי" בחרה ארליך להציג את נקודת מבטה של האשה החרדית. "במרבית הפרויקטים על החרדים עומד גיבור במרכז העלילה. רמה בורשטיין הביאה אל המסך גיבורה, יש הבדל כי רמה חוזרת בתשובה ואני יצאתי בשאלה מתוך קהילה חרדית. הרגשתי שיש לי אחריות להציג על המסך הגדול את המסע של גיבורה חרדית, אשה שחיה בקהילה ומצפים ממנה המון, שמים על כתפיה אחריות כבדה להיות בת, אמא, רעיה, עזר כנגדו. כך הרגשתי גם אני".
איך הגעת לעסוק בהומוסקסואליות?
"בגיל מאוחר גיליתי שיש הומואים חרדים. עד אז חשבתי שההומוסקסואליות פסחה על הקהילה החרדית, שזה משהו של חילונים. לאחר נישואי בעלי לשעבר סיפר על התנסויות מיניות של בנים בישיבה, לא כולם היו הומואים. אבל יש הומואים שמתחתנים וחיים כסטרייטים, ומנסים לתקן את עצמם. לעיתים הנשים יודעות על נטייתו של הבעל, אבל משקיעות עצמן בגידול הרבה ילדים.
לימים, כשעזבתי את הקהילה החרדית, הכרתי הומואים שיצאו בשאלה שסיפרו סיפורים קשים על טיפולי המרה ועל חיים בקהילה שאנשיה מאמינים שאין להם זכות קיום, ועל הניסיונות שלהם לתקן את עצמם. שמעתי סיפור על בחור ששתה כוס אקונומיקה כי לא יכול היה לשאת את עצמו הוא הרגיש חוטא וטמא".
חרדים צפו בסרט?
"היו חרדים שצפו בסרט מתוך סקרנות. היו שנסעו לעיר אחרת לצפות בו. רבים כתבו לי מפרופילים מפוברקים, שיתפו מה הסרט עשה להם מבחינה רגשית. כתבו לי שבעקבות הסרט הם הבינו לראשונה עד כמה נשותיהם אומללות כשהן מסכימות לחיות איתם. שהם חושבים שלא מגיע לאשה שאיתם לעבור את הסבל הזה וכי מגיע לה לחיות חיים טובים יותר.
הומו, חרדי לשעבר סיפר שהוא לא דיבר עם אמו עשר שנים, וכתנאי לפגישה איתה הוא ביקש ממנה לצפות בסרט. 'פינק ליידי' הפך להיות הרבה יותר מסרט קולנוע, הוא הפך לשופר לאנשים השקופים שאין מי שיספר את הסיפור שלהם".
חששת שיחשבו שעלילת הסרט היא הסיפור שלך במלואו?
"אני לא הייתי נשואה להומו, בעלי לשעבר היה בוסרי בכל מה שקשור ליחסי גבר ואשה. שלא כמו תלמידי תיכון ומתבגרים שמתוודעים בהדרגה למיניות שלהם, בחור ישיבה לא יודע כלום. עולם היצר והמיניות ממודרים".
ההורים שלך צפו בסרט?
"שרה פון שוורצה מגלמת בסרט את האמא של בתי, הגיבורה. כשצפיתי בה הרגשתי שאמא שלי מופיעה על הסט. ההורים שלי לא ראו את הסרט. הנושא וקולנוע רחוקים מאוד מעולמם. הם מעולם לא ביקרו בקולנוע. בבית שלהם אין רדיו, אין טלוויזיה ולא מחשב. יש טלפון קווי וטלפונים סלולאריים כשרים בלי יכולת לקבל אס.אם.אס רק שיחות. אבא שלי חי בקהילה שמתנגדת לטכנולוגיה וקידמה".
הסרט מאפשר לך לבקר את החברה החרדית
"אנשים היו בטוחים שישנאו את החרדים בעקבות הצפייה בסרט. אבל להפתעתם הם גילו דמויות אנושיות, כמו אשה חרדית שרוצה שיאהבו אותה, רוצה להיות נחשקת ושגם לחרדים נשבר הלב. הקהילה החרדית מוצגת בסרט גם כקהילה חמה, אוהבת מחבקת ועוזרת אבל גם בוחשת. לא חסכתי ביקורת היא על השולחן. אבל לא מדובר בסרט אנטי דתי זה סרט שמביא סיפור עם ביקורת מחבקת".
החיבור של מינדי ארליך, אז תסריטאית ובימאית אנונימית למדי, עם ניר ברגמן אחד התסריטאים והבמאים המוערכים והידועים בארץ ("כנפיים שבורות") החל בעת לימודיה בבית הספר לקולנוע "סם שפיגל", כשברגמן היה אחד המרצים שלה. "הבאתי את 'פינק ליידי' כעבודת גמר שלי ב'סם שפיגל'. לאחר סיום הלימודים פניתי לניר ברגמן ושאלתי האם ירצה לערוך את התסריט? הוא השיב בחיוב. אז גם הבנתי שהוא צריך להיות הבמאי של הסרט.
היה איזה רגע שחשבתי לשחק את דמותה של בתי. לבסוף הוחלט ללהק לתפקיד את נור פיבק. ניר בחר שלא ללהק כוכבים אלא שחקנים שיהיה קל להתחבר אליהם ולא בגלל שהם כיכבו בארבע מאות סדרות".
בשבוע הבא ייפתח בגליל העליון פסטיבל "לא בשמיים" לתרבות ישראלית יהודית המשלבת שיח הגות ואמנות (5-7/8), בין האירועים בפסטיבל יוקרן הסרט "פינק ליידי" ולאחריו יתקיים מפגש עם מינדי ארליך, שתדבר על עולם של ציפיות ודילמות בחברה החרדית, זהות נשית ובחירה חופשית. (יום רביעי 6.8 | 21:00 | באולם זרנגין מכללת תל חי).
כאמור, כשמינדי ארליך יצאה מהחברה החרדית וגם אז לא מיד, יכולה היתה לחיות את חייה על פי אמונתה. "לקראת הצילומים לסרט היא הזמינה את ניר ברגמן לסיור בשכונה בה התגוררה לאחר נישואיה. "הוא היה המום מהצפיפות. 'אם את עושה אפצ'י השכנה אומרת לך לבריאות' אמר לי. אלה חיים אחד בתוך השני, לכן היה כה אקוטי לשמור על הבעיות בתוך הבית פנימה".
עם היציאה בשאלה בנה היחיד נתי הוצא אף הוא ממסגרות החינוך החרדיות ולמד בבית ספר אנתרופוסופי. "אמא שלי למדה מנתי שאפשר להיות חילוני ערכי ואנושי" אומרת מינדי ומגלה שבקרוב בנה יתגייס לצה"ל.
"במשפחה יודעים שנתי מתגייס, אבל אנחנו מעדיפים לא לפתוח את זה, חשוב לנו הקשר המשפחתי. הם כמובן לא ילוו אותו לבקו"ם. הייתי רוצה שהדעות ישתנו, שהם יבינו שבמצב הנוכחי ובמיוחד לאחר ה-7.10 הם לא יכולים שלא לקחת חלק בנטל".
כשמינדי ארליך, הכלה המדוברת ביותר בעונה השביעית של "חתונה ממבט ראשון" ואולי בכל העונות. נשאלת על המעבר מעולם הסוד הצנוע והסגור, היישר אל החשיפה הטלוויזיונית היא אומרת: "זה היה הדבר האחרון שהתאים לי לעשות. עד הרגע האחרון חברים שלי חשבו שאני עובדת עליהם שזו בדיחה. הם אמרו שתיכף הסרט ייצא ואוכל להתפרסם בזכות היצירה ולא ככוכבת ריאליטי. הם באמת ניסו להציל אותי מזה, חשבו שאני מתאבדת שיעית.
אבל הרבה שנים החזקתי סוד וחייתי למען אחרים, הפעם החלטתי לעשות מעשה קיצוני והגעתי למקום שיראו אותי כמו שאני. אני חיה בבועה ככותבת ויוצרת, זמן רב חיפשתי אהבה אבל אינני בליינית מטבעי והכי רחוקה מדמות האשה של רעש וצלצולים ומסיבות. מה שטרף את הקלפים היה ה-7 באוקטובר, הכל היה שברירי וכולם השתבללו בחייהם, אצלי הבדידות היתה עמוקה יותר. החלטתי ללכת על זה בתקווה שאולי אפגוש את אהבת חיי" משתפת מינדי.
ואולי גם קיים דמיון בשידוך בחברה החרדית ובתוכנית הריאליטי, כשבשני המקרים מינדי נישאה לגבר שלא הכירה קודם לכן. ב"חתונה ממבט ראשון" הכלה מינדי עמדה מתחת לחופה ולצידה איש ההייטק, החתן אסף שטרית, זוגיות שנפרמה לפני כחודשיים בתום שנה ויותר של חיים משותפים. "אנחנו לא בקשר. ניסינו אבל בסוף זה לא עבד בינינו אנחנו מאוד שונים" היא אומרת.
מינדי ארליך שוב רווקה, יוצרת פוריה שבימים אלה עסוקה בשלל פרויקטים יצירתיים. היא כותבת ל"יס" סדרה משפטית "דבורי הס" ("עריכת דין זה הדיי ג'וב שלי"), סיימה לכתוב את הפיצ'ר הבא שלה, וסרטה הקצר "תדר" שעוסק בניכור הורי, התחרה בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים ה-27 באוניברסיטת תל אביב.
"הפרויקטים שלי עוסקים בתופעות חברתיות" היא אומרת. "הקולנוע מספק ומאפשר לי לעשות דברים שנוגעים בהרבה אנשים לגרום להם להעז ולבחור בעצמם. אחת ההודעות שקיבלתי כתבה לי צופה: 'כל החיים ויתרתי על עצמי. כשראיתי את הגיבורה שבוחרת בעצמה החלטתי גם אני שהגיע הזמן לבחור בעצמי'. אלה הרגעים שבגללם אני עושה קולנוע".
