אלפי אנשים התכנסו הערב (רביעי) בכיכר החטופים בתל אביב לעצרת משפחות החטופים במלאת 600 ימים לחטיפת יקיריהם. בעצרת השתתפו משפחות חטופים, שורדי שבי וציבור תומכים, כשכולם הביעו ביקורת חריפה על הממשלה והתבססו על קריאה דרמטית להחזרת כל 58 החטופים.
עידית אהל, אמו של החטוף אלון אהל, נשאה מכתב מרגש לבנה בו התמודדה עם "חמישים ושתיים מיליון שניות" שעברו מאז החטיפה. "איך ממשיכים לקום לעוד יום, לחגוג עוד חג, בידיעה שאתה לבד שם, כואב ורעב ופצוע?" שאלה אהל, והוסיפה: "ילד יפהפה בן 24, יושב לבד בחשכה שהולכת ומתרחבת". אהל התבטאה בחריפות נגד מי שקוראים אחרת את המציאות: "גורמים שונים מנסים לגרום לנו להתרגל למציאות האיומה הזו, לנרמל אותה, לקבל על עצמנו חיים בהמתנה. גורמים שקוראים למצב הנוכחי 'טרגדיה פרטית של 20 אנשים'".
גם חגית חן, אמו של החטוף איתי חן, התייחסה לניסיונות הזמנתיים: "יש מי שמנסים לגמד ולהגיד ש'זאת טרגדיה של 22 משפחות'. זאת לא. יש היום 58 חטופים. 58. לא 24. לא 'פחות'. לא 22. 58!" הדגישה חן, והוסיפה: "זאת לא טרגדיה פרטית. זו טרגדיה לאומית. זו בושה לאומית".
יאיר הורן, ששוחרר אחרי 498 ימים בשבי החמאס ואחיו איתן עדיין חטוף, תיאר את התנאים הקשים במנהרות: "לצערי התרגלתי לחיות בחוסר וודאות, ככה זה היה במנהרות בעזה וככה גם עכשיו אחרי 600 ימים. אני לא יודע אם אחי איתן עדיין בחיים". הורן הסביר את הסכנות הקיומיות היומיומיות: "במנהרות אי אפשר לדעת אם מחבל יקום בבוקר ופשוט ירה בך, או שהמנהרה איפה שישנים תעוף באוויר בגלל הפצצה, או שהמחבלים יחליטו להפעיל את המטענים שיש בכל מקום". הורן סיפר על הרגעים במנהרות כשהם ניסו להימלט מהפצצות: "ישבנו במקום אפור בתת קרקע, ואז פיצוצים, עוצמתיים, קרובים מילימטרים, החמאסניקים תפסו אותנו והתחלנו לרוץ במנהרה, עקומה לגמרי, שכל שנייה יכולה לקרוס, מנסים להתחמק מההפצצה וגם מגזים רעילים".
בשיא הרגש, הורן תיאר את הרגע שבו כמעט איבד את אחיו: "איתן, מתיישב, עם המאה ומשהו קילו שלו, מתיישב ואומר לי: עד לפה הגעתי, תשאיר אותי. אני תפסתי אותו מהזרוע וגררתי אותו, גררתי אותו כמה שיכולתי עד שנגמר לי הכוח, אם אתה לא מתחיל לזוז נמות שנינו פה אמרתי לו". הורן סיכם בכאב: "אבל עכשיו אני לא שם כדי לגרור אותו מהזרוע. אחרי 600 ימים איתן עדיין בשבי, וגם אני, עד שאיתן וכל שאר החטופים לא יחזרו גם אני בשבי, גם אתם בשבי, כל עם ישראל בשבי".
אוהד בן עמי, ששוחרר אחרי 491 ימים, תיאר את התנאים הקשים בהם חיו החטופים: "היינו יחד שישה, כלואים במנהרה 30 מטר מתחת לאדמה. בתנאים לא אנושיים: בלי אור, בלי אוויר, בלי טיפול רפואי, בלי רגע אחד של פרטיות או של שקט אמיתי. חיינו על שאריות – פיזית ורגשית".
בן עמי הביע דאגה עמוקה לחבריו שעדיין בשבי: "מתוך 58 החטופים שעדיין מוחזקים בעזה – חמישה מהם היו איתי באותה מנהרה, באותם לילות קרים, באותו פחד יומיומי. כולם עדיין בחיים. בסרטונים האחרונים שפורסמו, ראיתי אותם. הם שם – אבל לא כמו שהכרתי אותם. עיניים כבויות, רזים, תשושים. הפחד שראיתי בעיניים שלהם – לא נותן לי מנוחה".
בן עמי הדגיש את הידרדרות מצבם: "המצב הפיזי שלהם גרוע. המצב הנפשי – גרוע עוד יותר. ואני דואג להם מאוד. ובזמן שאני כאן – מדבר איתכם – הם עדיין שם. הם נושמים, אבל בקושי. הם חיים – אבל מיום ליום פחות".
מרים לפיד, ממייסדי גוש אמונים, הביעה ביקורת קשה על ראש הממשלה נתניהו: "השבוע הוא עמד בישיבת מרכז הרב מול מי שהצביע בעד גירושם מחבל עזה, מול מי שהיום משלם מחיר דמים נורא על הצבעתך אז ועל אופן ניהולך את המלחמה היום". לפיד טענה כי נתניהו פיספס הזדמנויות להחזרת החטופים: "מה שצריך היה לעשות אז במה שקוראים 'העסקה הראשונה', אז צריך היה להחזיר את כולם! אז החמאס היה במצוקה – ולכן החזיר לנו 4 נשים ללא תמורה!".
רפי בן שטרית, אבי הלוחם הנופל אלרואי, סיכם את הרגש הכללי: "השבת אחינו ואחיותינו מהתופת העזתית היא הביטוי המובהק ביותר לערבות ההדדית שמחזיקה אותנו כעם. השבת החטופים היא המפתח לריפוי לאומי. בלעדיהם – אין ניצחון, אין ביטחון, אין תיקון, ואין תקומה".
