האם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי ניסה למנוע פגיעה בתיווך בין ישראל לחמאס, או שמא ביקש לשדר מסר מרגיע כלפי וושינגטון וירושלים? מוסד אל־אזהר, מהחשובים והמשפיעים בעולם הסוני, פרסם לאחרונה הצהרה חריפה שהאשימה את ישראל ברצח עם ובמדיניות הרעבה ברצועת עזה – ומחק אותה זמן קצר לאחר מכן. לפי הדיווחים, מחיקת ההצהרה נעשתה בעקבות לחץ ישיר שהפעילה נשיאות מצרים על שייח’ אחמד א־טייב, האימאם הגדול של אל־אזהר.
“חשוב להבהיר כי אני איני מומחה לאיסלאם – זה תחום במחקר שאני לא מתמחה בו", מדגיש סגן אלוף (מיל’) אלי דקל, איש מודיעין לשעבר ומומחה לחקר מצרים, בשיחה עם "מעריב". “אך אתעסק בנושא מהידע שלי", אמר.
לדבריו, “בתיקון קל לדיווחים האלו, כשמדובר באימאם של מסגד אל־אזהר – מדובר במוסד שקיים למעלה מאלף שנה. זאת אוניברסיטה, והיא שולטת על יותר מאלף בתי מדרש של מורי דת במצרים. הוא מוסד משמעותי, גדול ועוצמתי בחשיבותו. המוסד אחראי להכשיר דורות של חכמי דת, ובנוסף הוא פוסק ההלכות של העולם הסוני".
דקל מתאר קשר הדוק בין השלטון המצרי למוסד הדתי: “כשא־סיסי עלה לשלטון, הוא חיבק את המוסד הזה, טיפח אותו, שפך עליו אמצעים – והפך אותו לשופר הרשמי של הגרסה הסונית לדת האיסלאם. המוסד הזה שימש אותו כקבלן משנה להפצת תפיסתו לפי עיניו. אחמד א־טייב וא־סיסי חיו בשלום ובשלווה, ונשיא מצרים מעולם לא ערער על ההצהרות של מוסד זה".
כדוגמה, מציין דקל את עמדת אל־אזהר מיד לאחר מתקפת 7 באוקטובר: “כך למשל, מיד אחרי שנפתחה המלחמה בשבעה באוקטובר, מוסד זה הוציא פסק הלכה כי אין לגנות את התקיפה של חמאס, מהסיבה הפשוטה – כי לטענתם חמאס פעל בצדק לשחרר אדמות אסלאם שנכבשו. מאז ועד היום א־סיסי לא גינה – לא ברמז – את הפלישה והמעשים הנוראיים, וגם לא את האמירות של המוסד".
לדברי דקל, ההתפתחות הנוכחית מפתיעה: “פתאום עכשיו אפשר לראות לכאורה שיש מחאה מצרית, ומפה אפשר לשער שתי השערות: ראשית, המוסד הדתי אמר את דבריו כנגד ישראל, וא־סיסי, לכאורה, כלפי העולם רוצה להצטייר כאילו מתנגד ומתנער מהאמירות הללו. שנית – וגם יכולה להשתלב בראשונה – שא־סיסי גם הוא תמך בהצהרה הזאת, ואז הוא קיבל טלפון מארה”ב או מישראל, שנאמר לו כי אם הוא מתכוון ורוצה להיחשב כמתווך (ואנחנו יודעים כמה מצרים רוצה להצטייר כמתווך הראשי), אז הוא לא יכול להוקיע את ישראל בלי די. אתם צריכים לתווך".
המסקנה, מבחינתו של דקל, ברורה: “במקרה זה א־סיסי הבין שהוא צריך להרגיע. ואם באמת א־סיסי כועס אליהם – אז בידו הכוח לסגור להם בבת אחת את ערוצי השידור, את התקציבים ולצמצם ניכר של הפעילות של אל־אזהר".
