במיתולוגיה של הפופ מככב הסיפור על מדונה, שהמפיקים שלה אמרו, רגע, חסר לנו איזה משהו לקהל הלטיני, שבדיוק עכשיו מתחיל לגלות עניין בכוכבת העולה שלנו, וככה נולד "לה איסלה בוניטה". פופ תעשייתי, גם כשהוא במיטבו ומוביל מגמות ושינויים, מחויב קודם כל לענות על טעם הקהל, כלומר למכירות, להצלחה, לדבר הזה שממנו נגזר שמו, פופולריות.
מצד אחד יפה לראות שנועה קירל והצוות שלה הם מקצוענים, שממשיכים לספק לקהלים שונים שירים שונים לפי טעמם, מצד שני מעט מאכזב לגלות שה"קילה", גם אחרי עשור של קריירה, עדיין לא באמת התבגרה אמנותית, וממשיכה לשחק באותו המגרש: פופ מצעדים שמטרתו למלא את פארק הירקון, להצטלם לעוד סרט או סדרה סתמיים ולסגור קמפיינים, כלומר לעשות כסף. פה בארץ. כי על קריירה בחו"ל אין מה לדבר כרגע, במצבנו הבינלאומי.
וכיוון שישראל היא עדיין שוק קטן יחסית, כדי להמשיך ולעשות כמה שיותר כסף, "קילה" צריכה לפנות לכמה שיותר קהלים בבת אחת, ומול כל קהל להמשיך ולתחזק את הכוכבות שלה. לכן ב"ראש הממשלה", האלבום הקצר החדש, שעיבד והפיק לה ירדן "ג'ורדי" פלג, הד"ר דרה של סטטיק ובן אל, כל אחד מששת השירים הולך לכיוון אחר, במה שנשמע כמו אוסף סינגלים יותר מאשר אלבום.
