נהג אמבולנס מתנדב בכוחות ההצלה, בשנות ה-30 לחייו, נשוי ואב לילדים המתגורר במושב הסמוך לקרית גת, הוכר לאחרונה על ידי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) כנפגע פוסט טראומה בדרגה גבוהה, לאחר שנחשף לזוועות ה-7 באוקטובר.
על פי תצהירו, הוא הוזעק מביתו לשמש כנהג אמבולנס במד"א בעקבות קריאות מצוקה בעיר אשקלון. עם הגעתו לאשקלון, סייע ליולדת ולנפגעי ירי טילים ופינה אותם לבית החולים "ברזילי" שבעיר. לעדותו, בבית החולים הוא נכנס לחדר הגופות, שם החל להבין את ממדי האסון הכבד.
משם נקרא לזירת מסיבת הנובה בסמוך לקיבוץ רעים יחד עם ארבעה מתנדבי זק"א נוספים, במטרה לחלץ גופות מאזור המסיבה. לעדותו, בדרך נתקלו חברי צוות האמבולנס בגופות רבות שהיו פזורות על הכביש, ופינו אותן לשולי הדרך, מעשה שהשפיע עליו עמוקות.
"עצם העובדה שהשארנו מאחורינו גופות והמשכנו לנסוע הותירה בי מעמסה נפשית כבדה מאוד, שכן לרוב כל גופה מקבלת את הטיפול הראוי בדרך של חילוץ, טיפול והבאה לקבורה מיידית", מציין התובע בתצהירו.
בצומת בארי, אליה הגיעו מיד אחר כך, חזו אנשי האמבולנס בערמות של גופות, ורעש בלתי פוסק של יריות.מ"בהגעתנו למסיבה ברעים, עלה באפנו ריח חזק של בשר שרוף ושוב, עשרות גופות פזורות מכל עבר. אספנו את הגופות לתוך שקיות והעמסנו אותן למשאיות", מעיד התובע.
"לאחר שעות רבות של עבודת חילוץ גופות, סביב השעה 4:00 לפנות בוקר, חזרנו למיגונית בצומת בארי שם ראינו חיילים שאוספים גופות. ביקשנו מהחיילים לעצור והמשכנו אנו באיסוף בגופות. בשלב כלשהו אני זוכר שהיה צלצול טלפון שבקע מאחת הגופות. אני זוכר שהייתה דממת מוות, תרתי משמע, כולנו עצרנו למשך כמה רגעים בחוסר אונים, מדמיינים את בן המשפחה המודאג אשר בוודאי נמצא מהעבר השני של הקו ואינו זוכה למענה".
התובע ממשיך ומעיד "כך המשכנו שעות רבות בפינוי גופות, עטיפתן בשקית והעמסתן למשאית. אני זוכר שעבדתי כמו רובוט, חדור מטרה להשלים את המשימה הקשה הניצבת בפני. בשל כמות הגופות הגדולה היה קושי רב לזהותן".
וממשיך ומעיד שבימים שלאחר מכן הוא המשיך במלאכת פינוי גופות גם בכפר עזה, לעיתים תחת אש כבדה. "כמתנדב זק"א, חזיתי לא פעם ולא פעמיים במראות קשים, אולם אירועי ה-7 לאוקטובר היו מחרידים וקשים הן במצב הגופות, בהיקפן, והן מבחינת הריחות והמראות שלא נותנים מנוח".
בעקבות האירועים, החל התובע לסבול מסימפטומים של טראומה אקוטית – קשיי שינה, סיוטים, מחשבות שליליות, ותחושות אשמה. לדבריו, הוא זיהה מספר קורבנות בפרסומים בטלגרם ובתקשורת, עובדה שתרמה למצוקתו הנפשית.
