בנוסף, מוצע כי תוטל חובה על גורמים עסקיים משמעותיים הפועלים בענף עמדות הטעינה (יבואני עמדות טעינה, מתקיני עמדות טעינה ועוד) לדווח באופן תקופתי על עמדות הטעינה הציבוריות והפרטיות בישראל.
המידע ישמש את הממשלה והציבור לקבל תמונת מצב עדכנית על ענף הטעינה המתפתח, ולגבש מדיניות ממשלתית והסרת חסמים מותאמת.
אולם חבל שבאותה הזדמנות לא מטפלת המדינה בבעיה משמעותית אחרת בתחום הטעינה: סירובן של החברות לשתף פעולה ולאפשר לשלם דרך אפליקציות חיצוניות על הטעינות. רק חלקן ודווקא לא הגדולות הסכים לכך בינתיים, ונהגי חשמליות צריכים להחזיק בנייד חמש אפליקציות ועדיף גם צ'יפים לטעינה של כל חברה בנפרד. ועוד לא דיברנו על היעדר האפשרות לשלם בכרטיס אשראי ברוב המוחלט של העמדות. הדבר דומה לנוסע בתחבורה ציבורית שיצטרך להחזיק בנפרד אפליקציות תשלום או כרטיסי רב קו נפרדים לאגד. דן, סופרבוס, רכבת ישראל וכו'.
במשרד האנרגיה אומרים בתגובה כי הצורך במאגר מידע אחד עלה בסקרים שהוא מבצע. המשרד בוחן את סוגיית הסליקה ההדדית, וכי בשלב זה אפשר לומר כי לא מדובר במדיניות הנפוצה בקרב המדינות המפותחות. חשוב להדגיש כי בניגוד לענף כמו תחבורה ציבורית, בו הממשלה מהווה שחקן פעיל במערכי התשלום (גבייה וכו'), שוק עמדות הטעינה מבוסס כולו על חברות פרטיות ואין בו מעורבות ממשלתית או גורם המרכז את התשלומים.
עוד נמסר כי "בסיס המידע האחיד והמחייב לכל החברות, שאנחנו מקימים עכשיו, יכלול בקרה ואחידות בצורת הדיווח, והוא יהווה תשתית משמעותית לסליקה הדדית בעתיד, בין אם תתפתח באופן אורגני על ידי השוק או באמצעות רגולציה ממשלתית".
