אמרתי את הדברים גם בעבר, אבל חשוב לי להזכיר אותם שוב בימים אלה, שבהם ראש הממשלה נמצא בבית הלבן, לצידו של הנשיא שכבר עבר סאגה מעין זאת: הסיכוי שעל שולחנו של נשיאנו הרצוג תונח אי פעם בקשת חנינה של בנימין נתניהו לא קיים.
מערכת המשפט הרקובה שלנו, בעיניי, תצטרך להתמודד עד תומו עם משפט הסרק שהיא פתחה בו. נחישותו של נתניהו בעניין מינויו של דוד זיני לראש השב”כ תהיה, כנראה, אבן הראשה בסדר החדש.
רבים, כמובן, נושאים באחריות לקריסה המוסרית שעוברים המוסדות שהיו בעבר יקרים ללב כולנו, אבל מהעובדות היבשות אין לברוח: למן יומו הראשון בלשכת ראש הממשלה סבל מנהיג מחנה הימין מניסיונות ליצור לו דה־לגיטימציה.
פרשת “בר־און־חברון” הייתה רק יריית ההתחלה. אחריה באו עוד ועוד. האנשים שהודחו מההנהגה בבחירות דמוקרטיות לא הרפו מהשאיפה להשתמש בבני בריתם במערכת המשפט כדי להמשיך בשליטתם במערכות השונות. עוד ועוד עתירות הוגשו לבית המשפט העליון, זה שפתח את שעריו לרווחה בפני כל זב חוטם, כדי לשלוט במערך המינויים הבכירים בכוח צווים שאין כמותם בשום מקום בעולם.
עקבתי אחר הליכי החקירה שהולידו את כתב האישום העקום שמתברר עתה בבית המשפט. ביטויים מופרכים ריחפו באוויר כמו יונים פצועות. “היענות חריגה” היה אחד הביטויים שהועלו ממעמקי בורות של סחי בפרקליטות המדינה. היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, אביחי מנדלבליט, מיהר להיאחז בו.
יש הטוענים שהוא נאנס לפעול כפי שפעל בלחצו של פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, שעשוי היה “להחזיק אותו בגרון”. הקלטת שמתעדת שיחה בינו ובין ראש לשכת עורכי הדין בימים ההם מעידה, לכאורה, על עוצמתו של הכיעור שפשה במקומות האלה.
גם בכירים אחרים במערכת אכיפת החוק פעלו, לטעמי, כדי לרצות אליטה רקובה שביקשה לשמר את כוחה. דבר לא ייסלח לכל אלה שהביאונו עד הלום. חשוב שגם בבית המשפט העליון יזכרו את זה.
לא מן הנמנע שיהיו מי שיצטרכו ליתן את הדין ברבות הימים. את האורוות יצטרכו לנקות עד היסוד. אם כך יקרה, אז יידרש, אולי, יצחק הרצוג, כמו אביו חיים הרצוג, בזמנו, לשקול הענקת חנינה לאנשים שהיו מעורבים ב”חריגות” שהולידו את כתב האישום הנאלח נגד נתניהו. חיים הרצוג חנן טרם משפט אנשי שב”כ כדי למנוע קריסה מוחלטת של המערכת הזאת. ייתכן שזה יקרה גם הפעם.
אגב, להתרשמותי, נתניהו יודע שמארחו בבית הלבן אוהב את נחישותו של אורחו גם במלחמתו בדיפ סטייט הישראלי. התבטאויותיו של טראמפ אינן מותירות ספק בעניין זה. נדמה לי שגם בירושלים יש מי שמקשיב לקולות העולים מוושינגטון.
