"אני בן 33 אם כי נראה בן 25", כך פתח שייקה פייקוב בספטמבר 71' את הראשון בשורה של ראיונות שערכתי עמו במרוצת השנים. היום, כשנדמה לעד שירת חייו, אני פותח את הכתבה לזכרו של שייקה, המשורר המובהק של שירת ארץ-ישראל, במונולוג שלו דאז.
"נולדתי במקווה-ישראל, שם אבי היה פועל", כך סיפר. "הורי עלו מרוסיה בעלייה השלישית. גדלתי במקווה עד כיתה ב' וספגתי שם המון עד שעברנו לקיבוץ אשדות-יעקב מאוחד, שם הייתי ילד מאוד מוזיקלי וגם ספורטאי נלהב, אלוף עמק הירדן והגליל לנוער בזריקת כדור הוקי. והמוזיקה? – כשהייתי בכיתה ח', תקעו לי אקורדיון בידיים ומאז הוא לא עזב אותי".
"במקביל הכשירו אותי כ…מכונאי מוסמך, אבל המוזיקה ניצחה כשהתחילו לחטוף אותי להכנת חגים ומקהלות. יום אחד הופיעו אצלנו החבר'ה של צוות הווי נח"ל. כשהם שמעו אותי מנגן, אמרו שאני חייב להצטרף אליהם כשאתגייס. כך היה, כשגם ליוויתי את מרדכי זעירא בהופעותיו עם שיריו בהיאחזויות הנח"ל".
פייקוב הוכשר כמורה למוזיקה בסמינר "אורנים" וגם התחיל להלחין לחגי התנועה הקיבוצית ועבר להתפרנס מהוראת מוזיקה בעיר. יום אחד הוא פגש באקראי את רן אלירן, חברו מהנח"ל, שאמר לו שחסרים לו שירים להקלטה. כך נולד השיר "לו הייתה לי שושנה" ואחריו מפגש עם אילן ואילנית הזניק את הקריירה שלו.
הוא עשה את צעדיו הבאים בקיבוץ משמר השרון, לאחר נישואיו עם בת המשק. פייקוב: "כשלימדתי באולפן בקיבוץ, היה לי שם תלמיד סימפטי וחייכן שאהב לשיר. אחר כך נדהמנו לשמוע שזה מייקל רוהאן, האוסטרלי שהצית את מסגד אל אקצה…".
כעבור הרבה שנים, הלין: "לא אכפת כאן מהארץ הזאת. יש אווירה של אכול ושתה, כי לא משנה לנו מה יקרה מחר. הערבים הפכו במקומנו ל…ציונים ונלחמים על האדמה. יש כאן קומץ של משפחות שמפריטות את המדינה ומחזיקות אותה כאחוזה גדולה שנקראת ארץ-ישראל".
הקיבוצניק שבך שבר ימינה?
"זאת הבעיה אצלנו, שמחלקים את הכל לימין ולשמאל. אבל שורשיי הם ארץ-ישראליים כמי שנולד לפני המדינה, שבנס קמה לנו. אני פטריוט של מקום הולדתי".
"הכתיבה שלי נעשתה יותר אינטרנשיונל", בישר הפטריוט שייקה לאחר שנים אחדות, "וחלק ניכר מהפעילות שלי עובר לארצות הברית ולאירופה". כששאלתיו מה למלחין שירי ארץ-ישראל, השיב: "עם כל הפטריוטיות, אני גם קוסמופוליטי מבחינת הכתיבה".
כשתהיתי אם בהתפזרותו בין סגנונות שונים הוא עלול לצאת נפסד, ענה: "הרבגוניות היא חלק מהעניין שלי. אני לא מסוגל לכתוב כל הזמן באותו סטייל. הרי אפשר להתנוון ככה. לא מעט מוזיקאים בארץ מסתובבים סביב עצמם כמו סביבון ואינם מתפתחים".
שיר הדגל של פייקוב, שאת רוב שיריו כתב מילים ומנגינה, הוא "ארץ" ("ארץ בה נולדנו/ ארץ בה נחיה/ יהיה מה שיהיה"), שיר שמאחוריו מסתתרת דרמה. 76'. כששלמה צח רצה לקדם את החיילת המשוחררת רוחמה רז, הוא פנה באופן לשייקה, חברו.
פייקוב: "כשכתבתי את 'ארץ', הוא נשמע לי המנוני מדי לשירתה של רוחמה, שהסכימה איתי. יהורם גאון שבדיוק חיפש שיר, שילם לי 1,500 לירות תמורת 'ארץ', אבל לא הקליט אותו. כשאילנית הוכתרה כזמרת השנה, מסר לה צח את השיר להקלטה. עשר שנים יהורם לא דיבר איתי בגלל זה עד שפיציתי אותו עם השיר 'בואי נשוב אל הטנגו', שהלחנתי למילים של יורם טהרלב".
"נפגשנו שוב": באחוות קיבוצניקים דודו זכאי הוא המבצע המזוהה ביותר עם שירי פייקוב יחד עם אילנית. פייקוב הביא את השיר כשהגיח משירות מילואים קרבי במלחמת יום כיפור. אז הלחין פייקוב גם את השיר "אחי גיבורי התהילה" למילים של דודו ברק.
"דרך המלך": אחד משירי הפסטיבלים הרבים של פייקוב עם ציוות בלתי שגרתי של הזמרת גלית בורג עם הילד גילי נתנאל, שלדברי פייקוב הוכשל באירוויזיון 89' בשווייץ על-ידי טכנאי…אנטישמי.
