כשדירוג מעלה ESG לשנת 2025 התפרסם בשבוע שעבר כותרות העיתונים התמקדו במספרים: תרומות שזינקו לכמעט מיליארד שקלים, עלייה בגיוון המגדרי, השקעות באשראי ירוק ועוד. אבל מאחורי המספרים האלו מסתתרת מציאות מורכבת הרבה יותר – וסיפור של מגזר עסקי שנכנס תחת האלונקה.
"אם יש נתון שמסמל את השנה הזו זו באמת העובדה שסך התרומות עמד על כמעט מיליארד שקלים", אומר מומו מהדב מנכ"ל מעלה, "זו קפיצה של כ-370 מיליון ש"ח ביחס לשנה שלפני המלחמה. אבל מה שיותר חשוב זו המגמה – אנחנו רואים מעבר מ'לתת דגים' ל'לתת חכות'. כלומר, לא רק תרומות לצרכים מיידיים כמו שהיה מיד לאחר ה-7 באוקטובר, אלא שותפויות חברתיות חדשות שמבקשות לקדם צמיחה ובניה מחדש לא רק לאיפה שהיינו אלא למקום טוב יותר".
מהדב מציין כי למעלה מ-60% מהחברות המדורגות כבר משתתפות ביוזמות חברתיות חדשות שממוקדות בשיקום וצמיחה. לדבריו, אלה כוללות תחומים כמו חוסן נפשי, חקלאות מתקדמת, בנייה מחדש של יישובים, טיפול בנפגעים ובפצועות צה"ל, סיוע למשפחות החטופים, חיזוק בתי חולים ועוד.
גם נושא נכי צה"ל, שכבר הגיע ליותר מ-20 אלף נפגעים במלחמת חרבות ברזל, קיבל השנה משקל משמעותי. "כמחצית מהחברות כבר פועלות לשלב את הפצועים בתעסוקה. זה מתחיל במודעות, ממשיך בפנייה יזומה למועמדים, וכולל תכניות הכשרה בתחומים כמו מחשוב וסייבר, מנטורינג אישי ויצירת מסגרות שיקומיות תעסוקתיות. הכל נעשה כבר עכשיו, בשלב מאוד מוקדם, עם מסר ברור – אתם לא לבד".
בתוך מקומות העבודה עצמם, מספר המגויסים למילואים – או עובדים שבני ובנות זוג שלהם משרתים במילואים – עמד בממוצע על 18% מהעובדים. "זה מספר שדורש התארגנות אחרת לגמרי", הוא אומר. "כבר ראינו השנה מענים מגוונים, כמו תמיכה פסיכולוגית, ימי חופשה ייעודיים, סל תמיכה לילדים ועוד. השנה כבר גיבשנו צ'קליסט בשיתוף פעולה עם פורום נשות המילואים, ואנחנו מתכננים לפתח את זה הלאה ולהטמיע את נושא המילואימניקים בדירוג. בעינינו מדובר בחלק מאחריות תאגידית ישראלית חדשה, כזו שמבינה את האתגר הלאומי שהוטל על כתפיהם של העובדים ופועלת יחד איתם".
בתוך כל זה, הוא מדגיש, אסור לשכוח את התנאים הקשים שבהם פעלו החברות עצמן. "מקומות העבודה לא מנותקים מהסיכונים – הם חלק מהמרחב הציבורי שנמצא תחת אש, תרתי משמע. ובכל זאת, הם ממשיכים לספק שירותים חיוניים, לשמור על רציפות תפקודית, ובעיקר – להפוך למרחב מוגן עבור העובדים שלהם. לא רק מבחינה פיזית, אלא גם רגשית. מקומות העבודה הפכו להיות מקום שיש בו משמעות, לכידות, סולידריות. זה לא דבר מובן מאליו בשנה כל כך מקוטבת".
"אנחנו נמצאים בתקופה שבה קשה להישאר אופטימי", הוא מסכם. "אבל כשאני מסתכל על מה שקורה בשטח, על כל כך הרבה חברות, מנהלים, ועובדים שבחרו לקחת אחריות דווקא עכשיו, אני מאמין שבמשק הישראלי יש תשתית אמיתית לצמיחה, לחוסן, ללכידות – וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו".
