שלא כמו פצועי המלחמה קטועי רגל או יד, פציעתם אינה ניכרת בהם כלפי חוץ. לכאורה, אצלם הכל כרגיל. ואולם במלחמת השבעה באוקטובר שעדיין נמשכת בעזה, נמנו אלפי חיילים הסובלים מפוסט טראומה ופגיעות נפשיות.
עם זאת ובשונה ממלחמות קודמות בהן הלומי קרב כמעט ולא טופלו על ידי המערכת, נדמה שבאחרונה גברה המודעות לכאבם של החיילים, שמוראות המלחמה ואובדן חברים יקרים שלחמו איתם ולצידם, שרטו עמוק בנפשם של הלוחמים.
באגף השיקום של משרד הביטחון ובמקומות שונים מתקיימות סדנאות תרפויטיות שפועלות גם על ידי עמותות פרטיות שמטרתן היא "להוציא את עזה מהראש". הטיפול מייצר מעגלי שיח המאפשרים ללוחמים לפרוק ולשתף ולא לחזור לבד הביתה עם הטראומה.
ועדיין אין די בכך. רק אתמול (ראשון) נודע על החייל דניאל אדרי ז"ל ששם קץ לחייו בעקבות פוסט טראומה מהמלחמה בעזה. עוד ידוע כי מתחילת המלחמה לפחות 11 חיילים התאבדו.
הקולנוען עידו מרום התוודע לנושא הפוסט טראומה של לוחמים, באמצעות אחיינו לוחם ב-669 יחידת חילוץ והצלה, שהשתתף בסדנה לטיפול בטראומה ועיבוד חוויות מהצבא, במקרה שלו מדובר היה בשירותו הצבאי במבצע "צוק איתן".
"כשהאחיין שלי סיפר לי על עיבוד החוויות שלו מהשירות, הצלחתי לדמיין את הרגעים אותם הוא תיאור הן בפן הטיפולי ובמיוחד בפן החברתי. כשהוא סיפר על כך הלב שלי יצא אליו, חשבתי לעצמי למה אחייני היקר שהוא לי כמו אחי הקטן, צריך היה לעבור את הדבר הזה עם ההירואיזם המיותר ולסבול כתוצאה מכך" מספר עידו מרום.
מרום, בוגר מלחמת לבנון השניה, שמכיר את השתיקות שנשארות לאחר תום הקרבות, שיתף בסיפור ששמע מאחיינו את חברו הטוב הקולנוען שחר טנא והשניים הבינו שזהו סיפור שחייבים לספר, והחליטו לעשות מזה סרט.
"הדליק אותנו להבין מה האנשים האלה עוברים. בעוד שכלפי חוץ נראה שהכל בסדר איתם והם מתפקדים, זה לא באמת כך, אלה חיילים שסובלים מפציעות שקופות" מוסיף מרום.
לאחר תחקיר מעמיק שכלל בין היתר עשרות שיחות עם לוחמים, השניים כתבו תסריט וביימו את הסרט העלילתי הקצר (20 דקות) "מי שהיו הנערים".
הסרט יוקרן במסגרת פסטיבל "הצ'ינה פורטה" של המחלקה לקולנוע בפקולטה לאמנויות המדרשה מכללת בית ברל, ביום חמישי העשרה ביולי במרכז תרבות אניס ביפו. "עשינו את הסרט בהשראת סיפורים אמיתיים שיצרנו מהם שעטנז שמרכיב את סיפור העלילה" מסביר מרום.
הסרט מציג את התנהלותה של סדנה טיפולית לעיבוד חוויות המלחמה עם קבוצת חברים, חיילים משוחררים, שמתקיימת במדבר. העלילה מתמקדת בעמרי (השחקן שחף קהלני) שמתריס בפני מנחה הסדנה, מורן (השחקן שחר רוזן) ומתנהג כמי שאינו מוכן להתמסר לתכני הסדנה, אך ניכר שהדברים שהוא מנסה להכחיש מעוררים בו כאב ורגשות אשמה הגם שהוא חש שחבריו מאשימים אותו במשהו שהוא לא עשה.
בסדנה משתתפים שבעה חברים שהסרט מתרכז בארבעה מהם עם השחקנים מיכה רוזנקיאר, שחר רוזן איתי קורן ושחף קהלני.
"הצופה עובר מסע רגשי עם החברים בסדנה. לפני הכל הם מפעילים את מנגנון ההגנה שלהם וטוענים שאצלם הכל בסדר, עד שלאט לאט הם מבינים שהם משקרים לעצמם וכי הם לא בסדר, אלא שהם מרגישים בושה לשתף ולהחצין את רגשותיהם, מחשש שזה עלול להעיד על חולשה.
זהו החשש של עמרי, שדוחה את תחושת הכאב והאשמה וטוען שאצלו ממש סבבה, בעוד שהוא מתבייש להודות בכאבו, גם ואולי כי זה עלול להיתפס כפגיעה בגבריות" אומר שחר טנא. בסדנה בסרט משתתפים לוחמים מ"צוק איתן". אלא שמאז השבעה באוקטובר העמיקה מאד הטראומה.
שחר טנא: "באמצעות הסרט אנחנו מבקשים להעלות יותר את המודעות לפוסט טראומה ולטיפול בה ואכן הוא מתמקד באירועים שקרו לאחר צוק איתן, שמקבלים תוקף גדול יותר מאז השבעה באוקטובר".
"כידוע המציאות הישראלית היא מציאות של מלחמות. ילדים מתחפשים בפורים לצנחנים ובתיכון הנערים מתאמנים לקראת השירות הצבאי הקרבי, אחרת החברה לא תקבל אותם, כי אינם תורמים למדינה".
עידו מרום: "מלחמת המפרץ היתה המלחמה הראשונה שלי. הייתי אז ילד בכיתה א' עם מסכות אב"כ. כיום הילדים שלי בני 7 ו-10 חווים אזעקות וריצות למקלט באמצע הלילה".
שחר טנא, 33 מתל אביב בוגר לימודי קולנוע והוראה במדרשה. כיום הוא תסריטאי, במאי ומורה לקולנוע בבית ספר לחינוך מיוחד כמי שמנגיש סרטים לאנשים עם מוגבלויות. "עידו ואני לא פוסט טראומתיים. המלחמה שלי כחייל היתה במבצע 'עמוד ענן'".
חברו עידו מרום, 41, מבית יצחק נשוי ואב לשני בנים, למד ביחד עם שחר טנא במדרשה. הוא תסריטאי, במאי ומורה לקולנוע. "המלחמה שלי כחייל היתה בלבנון השניה, ארבעה חודשים לאחר ששוחררתי גוייסתי למלחמה".
הסרט "מי שהיו הנערים" הוא הפרוייקט הקולנועי המשותף הראשון של טנא ומרום. צילומי הסרט התנקזו לשלושה ימים מרוכזים ומאתגרים שלדבריהם הם שאבו ממנו אתגר והנאה, ביחד עם הצלם יוני זלובין ועורך הסרט אסף לביא הראל.
איך היה לעבוד ביחד?
שחר טנא: "שנינו נגשנו לעבודה על הסרט עם רגישות גם בגלל האחיין של עידו. דאגנו להשתיק את האגו ופעלנו מתוך היגיון ומחוייבות לדמויות וטובת הסרט. כמובן שזה מאתגר כי כל אחד רוצה להשמיע את הקול והרעיונות היצירתיים שלו, אבל עשינו את זה".
