עסקאות נשק אסטרונומית בשווי כ-142 מיליארד דולר, הזמנת 30 מטוסי בואינג 737 במהלך ביקור טראמפ כמחווה נחמדה לאורח הכבוד, מטוס נשיאותי חדש, ואפילו – נמר ערבי במתנה לכבוד הנשיא. זאת הרשימה החלקית של ההישגים, הסכמים והמתנות שנשיא ארצות הברית הספיק לקבל ביומו הראשון של ביקורו המדיני במזרח התיכון. הרשימה הפנטסטית בהחלט צפויה להתרחב בהמשך האירוע.
דונלד טראמפ, אמן העסקאות הגדולות, הגיע למזרח התיכון לעשות כסף ולעשות רושם. עד כה הוא בהחלט מצליח בשתי המשימות. מי שמסתכל מהצד, צופה חיצוני בלבד, עוקב, אך לא משתתף, הוא – ראש הממשלה בנימין נתניהו. ספק אם נתניהו מופתע מתפקידה של ישראל במחזה הנוצץ הזה, כמו שרבים מופתעים כאן לרעה.
בשונה מהמופתעים, נתניהו יודע כי לא כל האינטרסים של ארצות הברית וישראל חופפים. הוא רק לא מספר את זה לציבור הרחב כי למה לו לפגוע בתדמיתו של הקוסם הבלתי מנוצח מול האמריקאים..? לכן גילוי הנאות הזה התפוצץ לרבים בפנים בימים האחרונים. האמת לפעמים כואבת. והאמת היא שדונלד טראמפ לא באמת זנח אותנו, וזה מסיבה פשוטה – כי הוא מעולם לא דבק בנו. מה שנכון – נכון: עם או בלעדי נתניהו יש לטראמפ סימפטיה בסיסית לישראל וזה לא השתנה.
היחס האישי לנתניהו זה סיפור אחר. היחס הזה כן השתנה בהשוואה לכהונתו הראשונה של טראמפ – והוא השתנה לרעה. אבל הנקודה הכי חשובה בהבנת התמונה הכוללת: דונלד טראמפ נאמן בעיקר לעצמו ולעסקים שלו, וזו בדיוק מהות המסע למפרץ – ביזנס. דונלד טראמפ גם מאמין באמונה שלמה שמה שטוב לביזנס שלו טוב לביזנס של אמריקה. ככה פשוט. זו כל התורה כולה על רגל אחת.
בנימין נתניהו הוא דובר אנגלית רהוטה ונוצצת. אך הוא לא מדבר עם טראמפ בשפה הזאת שלו, של ביזנס – ולכן , לפחות השבוע, בביקור המרשים הזה – ראש ממשלת ישראל לא רלבנטי לאורח הכבוד של מנהיגי מדינות המפרץ. בנימין נתניהו לא יכול להתחרות במנהיגי סעודיה, קטר או אמירויות במימדי העסקאות בשווי של מיליארדי דולרים. ישראל לא שם ולא מתחילה להתקרב לאזורים הרלוונטיים. אך בנימין נתניהו גם לא עוזר לטראמפ במישור אחר, שלא קשור למיחיארדים: הוא לא עוזר לו להתקדם לפרס נובל לשלום. שאלה מורכבת: האם נתניהו באמת לא יכול – או רק "לא רוצה".
על כל פנים – שלום מקיף ודרמטי לא יקרה פה בזמן הביקור של נשיא ארצות הברית. לכן דונלד טראמפ לא מתעכב אצלנו. אין לו מה להרוויח. לבוא סתם בשביל הג'סטה? אין ג'סטות חינם, ונתניהו לא מוכן לתת לו תמורה שווה. שום דבר אישי, רק ביזנס נטו. דוגמה אחת מיני רבות – יחסי טראמפ – א-שרע, מנהיג סוריה.
זה לא שנשיא ארצות הברית התהפך עד כדי כך שהוא לא נפגש עם ראש ממשלת ישראל, אך כן מוכן ללחוץ יד לאחד כמו אל- ג'ולאני. הפתרון לחידה פשוט מאוד. אחמד א-שרע רוצה להציע לטראמפ גישה לשדות הנפט והגז של סוריה, וכן – זכיון לבניית טראמפ טאואר בדמשק. התמורה בהחלט תבוא: טראמפ צפוי להיפגש עם אל-ג'ולני ולא רק להיפגש, אלא להסיר את הסנקציות על סוריה. "נותן צ'אנס" לבחור שמבין עניין.
התפקיד של נתניהו כצופה עוד יכול להשתנות. אם תבוא עסקת חטופים חזקה מספיק כדי להתקרב למימדים של השגת השלום המיוחל – עוד נראה את הנשיא טראמפ מחלק מחמאות לחבר ביבי. עסקה חלקית תהיה משמעותית מאוד, קודם כול – עבורנו כי כל חטוף שחוזר הביתה זה עולם ומלואו. ועדיין, לפי "מדד טראמפ" זה עדיין לא יהיה אירוע בסדר גודל של סיום הלחימה בהפסקת אש קבועה כדי שהנשיא יוכל להציג עצמו כמשכין שלום.
על כן – בישראל ימשיכו לעקוב מקרוב אחרי מזרקת המיליארדים אצל השכנים ויתמקדו בהערכות להמשך הדרך. צריך הבין כי בהקשר של יחסי ארה"ב – מדינות המפרץ כסף זה לא רק כסף. כסף- זה תמיד הרבה יותר מזה. החיבור העסקי משמעו גם חיבור אישי וגם חיבור מדיני. איך בדיוק זה יתבטא? נראה בקרוב.
