ערפל ה"ממשל אזרחי חלופי": במסיבת העיתונאים שבה הציג ראש הממשלה בנימין נתניהו את תוכניתו להמשך המלחמה בעזה, הוא העלה מצגת ובה חמישה עקרונות לסיום המלחמה. אתרכז בעקרון החמישי, שהוא "ממשל אזרחי חלופי שאינו חמאס ואינו הרשות הפלסטינית".
ממשל כזה ראוי היה להכין מהיום הראשון למלחמה. כעת, באיחור של קרוב לשנתיים, שמענו סוף־סוף משהו מעורפל, שעיקרו הוא מה אמור שלא להיות (כלומר, לא חמאס ולא הרשות הפלסטינית). נאמר מעט מאוד לגבי מה כן יהיה. אפשר להבין את הציפיות שיהיה זה ממשל שלא יחנך לטרור ושיחיה בשלום עם ישראל, אבל מעבר לכך – העניין נותר בערפל.
ובכל זאת עולות שאלות לא מעטות, ובהן: מי ירכיב את הגוף הזה שינהל בצורה כה מופלאה את הרצועה? מה יהיה תקציבו? ומי יישא בעליות הכרוכות בהקמתו ובניהולו? האם יהיו לישראל סמכויות כלשהן לגביו, דוגמת וטו לגבי הרכבו? היו עד עכשיו דיבורים מעורפלים על השתתפות סעודיה ומצרים ואולי מדינות מוסלמיות נוספות בניהול הרצועה. אולם מכאן ועד לתוצאה קונקרטית – רב המרחק.
ברור שגוף כזה זקוק למשטרה וגם למינהל אזרחי, על כל הכרוך בכך, לרבות מנגנון פקידותי, מורים ועוד. היש הערכה כלשהי כמה זמן יחלוף עד להקמתו, ומה יהיה ברצועה בתקופת הביניים עד אשר יקום? עד עכשיו לא שמענו על דיון בממשלה או בוועדת שרים מתאימה שהוסמכה לעסוק בנושא.
מעבר לשאלות כבדות המשקל הללו עולה שאלה אידאולוגית – מה יהיה מעמדו של אותו גוף ומה יהיה מעמדה של רצועת עזה? ברור שממשל נתניהו לא יסכים שזו תהיה מדינה (אפילו לא מדינה מפורזת). אם כך, האם תהיה זו אוטונומיה? האם תהיה לה חסות של מדינה כלשהי? האם יהיו לתושבי הרצועה תעודות זהות? פספורטים? אם כן, בשם מי יוצאו מסמכים אלה ומה יהיה שמו של הגוף שינפיק אותם?
מעבר לכך עולה השאלה מה יהיו סמכויות אותו גוף לא רק כלפי פנים (כלומר, ניהול הרצועה וטיפול בנושאי בריאות, חינוך וכו'), אלא גם כלפי חוץ. האם הגוף הזה יוכל לקיים קשרים דיפלומטיים עם מדינות זרות? האם יוכל להקים נמל שישמש לייבוא סחורות וליצוא, ואולי גם שדה תעופה?
כיום, בעקבות הסכם אוסלו, נעשה כל היבוא לרשות הפלסטינית והיצוא ממנה – דרך ישראל, שגם גובה עבור הרשות את מסי היבוא והמע"מ על הסחורות המיובאות לשטחים הפלסטיניים דרך ישראל. אבל בעיני ממשלת נתניהו הרשות הפלסטינית פסולה. מה יהיה, אם כן, מעמדה של עזה בעניין זה? והאם תהיה חופשית לקיים יחסי מסחר עצמאיים?
הגיע הזמן שנשמע אם היה בכלל מישהו בממשלת ישראל שטרח לחשוב על הנושאים הללו, המונחים כבר כמעט שנתיים לפתחנו. ואם כן – אולי יהיה זה מן שהראוי שיסביר לנו מה עלה בדעתו.
הכותב הוא שר המשפטים לשעבר
