עד כאן אין לי טענות. ראשית אודה שאיני מבין מספיק בתחום כדי לחוות דעת מומחה. שנית אבהיר כי הפתרון המוצע נשמע לי הגיוני ושלישית – ברמה העקרונית: אם האינטרס של קבלן לעשיית רווח עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי לזכות בהגנה נוכח מציאות שבה סכנה חדשה אורבת לפתחנו בכל יום – נהדר, ישתלבו השניים ותבוא פרנסה לכיסו של האחד ומרחב מוגן לביתו של האחר.
הבעיה מתחילה כשהרצון הזה לנצל את המומנטום, גם כאשר הוא מובן ואף מוצדק, הופכת למצג-שווא תקשורתי. בתכנית "המהדורה המוקדמת" בהגשת קרן מרציאנו, שודרה כתבה על הביקוש הגואה לדירות עם ממ"ד, בעקבות המערכה הקצרה מול איראן. הגיוני, נכון? השבועות האחרונים אכן הבחינו בין מי שנאלץ לרוץ בבהלה למקלט הציבורי (או הימר על חייו ונשאר בבית או הסתפק ביציאה לחדר המדרגות) לבין מי שיכול היה להמשיך לישון בשלווה במרחב המוגן גם בעת הישמע האזעקות – לפעמים מספר פעמים בלילה.
אפתח פה את חלון הממ"ד למצבי האישי ואגלה כי לפני פחות מחודשיים עברתי מדירה נטולת ממ"ד בבניין משווע לתמ"א (נמצא כבר בתהליך) שרחוק ממקלט ציבורי זמין, לדירה שיש בה ממ"ד, שהפך לחדר שינה מאולתר. המעבר התרחש בנסיבות אישיות שאינן קשורות למקלוט, כך שאפשר לומר שהרווחתי ממ"ד ממש במקרה.
ההבדל היה תהומי: אחד המטחים כלל נפילה ברחוב סמוך. יצאנו מהממ"ד בריאים ושלמים לבית זרוע שברי זכוכית, אבל לא יכולתי שלא להרהר מה היה קורה אילו לא היה לי ממ"ד והייתי נשאר לשבת בסלון ביתי הקודם (כפי שאירע לא אחת במהלך הירי מעזה, לבנון ותימן. אני לא גאה בכך, כמובן).
ומהאישי לציבורי: אפשר בהחלט שכתוצאה מהמלחמה מול איראן עלה דרמטית הביקוש לדירות עם מרחב מוגן, הגיוני מאוד להניח שהתיעדוף הזה, שמלווה את חיינו לאורך 20 החודשים האחרונים, לדירה עם ממ"ד, הפך את הביקוש הגובר לפקטור במחיר. הגיוני עוד יותר שהמלחמה עם איראן, שהפכה את סכנת הפגיעה מטיל למוחשית הרבה יותר, עוד תזניק את הביקוש. יש רק בעיה אחת כשבאים לעשות מכל זה כתבה חדשותית: אי אפשר לדעת.
