זה בדיוק היה הסימן למורגן לשלוף דף שהוכן מראש עם מיטב הציטוטים של מאי גולן, כל אחד מהם גזעני יותר מהקודם. "צריך לעשות עוד נכבה!", אמרה בהפגנה למען התיישבות יהודית בעזה; "אני גאה בהריסות של עזה!", אמרה במליאת הכנסת; "לא אכפת לי מעזה. מילולית לא אכפת לי", אמרה בריאיון בשבוע אחרי השבעה באוקטובר. פאדיחות, אבל מה לא עושים בשביל לקושש קצת קולות בבייס.
בפאנל שנערך אחרי הריאיון, אמר הפובליציסט האמריקני-פקיסטני ווג'האט עלי שזה מפתיע לגלות שמאי גולן היא "השרה לשוויון חברתי", כי היא נשמעת יותר "השרה לג'נוסייד". ד"ר מוחמד מוסטפה, הרופא האוסטרלי-פלסטיני שהתראיין לפני גולן, התחיל לצחוק כשהוא התייחס לתפקיד הרשמי של השרה. "למה אתה צוחק?", שאל אותו מורגן, ומוסטפה הסביר שהעובדה שאדם כמו מאי גולן דואגת לשוויון חברתי "זה כמו פרק של מראה שחורה. זו פרודיה".
ובכל מקרה, למשך כמה דקות מאי גולן באמת החזיקה מעמד לא רע מול מורגן, שזה הרבה יותר משאפשר להגיד על עמיחי שיקלי והרבה מסבירנים ישראלים אחרים שהגיעו לתוכנית. זו גם הסיבה שהריאיון נמשך יותר מ-26 דקות, הרבה מעבר לזמן שהוקצב לגולן. אלא שאז מורגן שאל אותה את אותה שאלה שהוא שואל כל נציג ישראלי בפאנל – כולל את שיקלי לפני שבוע – למה ישראל לא מאפשרת לעיתונאים זרים להיכנס לעזה, כפי שנעשה בכל מלחמה בעידן המודרני.
אולי כדי לא לחזור על אותה תשובת מערכת קבועה ("אנחנו לא נותנים להם להיכנס כדי להגן עליהם"), גולן הסבירה למורגן כי הלוחמים של צה"ל יורים על בודדת ולא בצרורות, "זה לא כמו בסרטים", היא הדגישה. לא ברור למה היא אמרה את זה או למה זה קשור, אבל זו בהחלט הייתה תשובה יצירתית שאולי הייתה מבלבלת מראיין פחות מנוסה ממורגן.
בשלב זה עימת מורגן את השרה הישראלית עם תחקיר שפורסם בסוף השבוע בעיתון "הארץ" על הפגיעות באזרחים של חיילי צה"ל. זה היה משעשע לצפייה כי ברור שאם זה היה ריאיון בישראל מאי גולן הייתה מתחילה לצרוח שעיתון הארץ הוא עוכר ישראל וצריך להרוס את המדרכה מחוץ לכל פיצוצייה שמוכרת אותו – אבל בריאיון בחו"ל זה לא יעבוד. היא תצטרך להתמודד עם תחקירים עיתונאיים גם אם מדובר בכלי תקשורת שאשכרה עושה את העבודה שלו במקום להוות להקת מעודדות לשלטון.
