לראשונה מאז מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר, ראש הממשלה בנימין נתניהו עשוי להגיע היום (חמישי) לביקור בקיבוץ ניר עוז. הקיבוץ ספג מהלומה קשה במיוחד באותו בוקר של שמחת תורה: מתוך 386 תושבים, אורחים ועובדים זרים ששהו בו – 69 נרצחו, בהם שישה שנמלטו ממסיבת “פסיידק” הסמוכה, ו־76 נחטפו לרצועת עזה, בהם 22 שנרצחו בשבי. עד היום, תשעה חודשים לאחר הטבח, נותרו בשבי חמאס ארבעה חטופים חיים מבני הקיבוץ: איתן הורן, אריאל ודוד קוניו, ומתן צנגאוקר.
במרץ האחרון פרסם צה”ל את התחקיר המלא על הקרב בניר עוז, שקבע באופן חד־משמעי כי צה”ל נכשל במשימת ההגנה על תושבי הקיבוץ. על פי התחקיר, האזרחים נותרו לבדם מול המתקפה הרצחנית של חמאס במשך למעלה משש שעות. כוחות הביטחון הגיעו לקיבוץ רק כ־40 דקות לאחר הזיהוי האחרון של מחבלים במקום, ולא נתקלו בהם עוד במהלך פעולות הסריקה והחילוץ.
גל גורן, דור שלישי לניר עוז, איבד את שני הוריו באותו יום ארור. אביו, אבנר, נרצח וגופתו אותרה בשטח ישראל לאחר 11 ימים. אמו, מיה, נחטפה לעזה, וגופתה הושבה ביולי. לקראת האפשרות כי נתניהו יבוא, אמר: "איני יודע כיצד הביקור יסתיים ולמה נתניהו מצפה במהלכו. איני סגור אפילו עד הסוף כיצד אני מרגיש, מצד אחד אני מלא בהמון כעס וחלחלה ממנו וכך שבעודו מגיע לניר עוז בסערה אחרי יותר משנה ותשעה חודשים הוא עדיין ממשיך להפקיר את חברינו שעוד שם. מצד שני כבן משפחה של חטופה ששבה בארון אני יודע כמה חייבים לנסות הכל כולל מה שקשה לנו.
"אוכל להגיד שאני יודע דבר אחד – אם הביקור יסתיים בקריאות של נקמה והמשך מלחמת הנצח ללא תכלית ונתניהו לא יבין בסופו שעליו לסיים את המלחמה ולהשיב את כלל החטופים אז זאת תהיה פגיעה וזלזול בכל מה שניר עוז מסמלת ואכזריות בלתי נתפסת כלפי הקהילה שלנו וכלפי כל אזרח ואזרחית בישראל. ושיהיה ברור, הביקור אינו פתח לסליחה וחמלה על ההפקרה וההקרבה המתמשכות אלא ניסיון שלנו להצלת חיים והשבת עולמות שלמים לקבורה. ועדת חקירה ממלכתית עוד תקום. נקים כאן חברה אחרת וחלק בלתי נפרד ממה שנקים כאן הוא הצלת חיים לפני הכל".
יונתן שמריז, אח של אלון ז"ל ומייסד תנועת "קומו", אמר על הביקור שעשוי לקרות: "היום ביבי מגיע לניר עוז – אבל את ניר עוז הוא עזב מזמן. החטופים שנחטפו מהבית, בפיג’מה, עדיין קבורים חיים במנהרות. ומה שמתקרב עכשיו, במקרה הטוב, זו עסקה חלקית. שנתיים שהיישוב שותת דם. שנתיים של משפחות שמבקשות צדק. והחטופים, עדיין שם. ורק עכשיו, הוא בא.
"אבל אל תדאגו, הוא לא בא לבד. הוא הביא צוות צילום. סיסמאות. תדריך תקשורתי. הוא ידבר על הגבורה שלו. על ההחלטות האמיצות.
הוא יאמר: “אנחנו איתכם”. ואז יחזור למשרד שלו, רחוק מריח המוות, רחוק מהילדים שאין להם בית. אנחנו לא צריכים עוד הצגה. לא עוד מסיבת עיתונאים.
"אנחנו צריכים הנהגה שבאה בזמן. שמרגישה את הכאב, לא רק מצלמת אותו. שמודה בכישלון, לא מתפארת בו. הנהגה שמחזירה את החטופים, את החיים לשיקום, ואת החללים, לקבורה. אנחנו לא נוותר. לא על הזיכרון. לא על החטופים. לא על האמת. ואנחנו נבנה כאן משהו אחר. אמיתי".
תושבת ניר עוז לקראת בואו של נתניהו לקיבוץ (צילום :פלד ארבלי)
בניגוד למה שנרמז בתחילה, התחקיר הצה”לי הבהיר שההכשל בניר עוז אינו טקטי או ערכי – אלא מערכתי. הכוחות לא נכשלו בניווט או בהימנעות מקרב, אלא המפקדות הבכירות לא זיהו את גודל האסון המתחולל בניר עוז בזמן אמת – ולא תעדפו שליחת כוח למקום על פני זירות לחימה אחרות. ההבנה כי בקיבוץ מתחולל טבח נרחב, שבו נרצחו ונחטפו עשרות, התבהרה רק בדיעבד.
בקיבוץ הדגישו כי במשך חודשים שלחו הזמנות אישיות לראש הממשלה לבוא ולבקר את המקום שנשא את אחד ממחירי הדמים הגבוהים ביותר באותו היום. בזמנו ביום האבל הלאומי, שלחו חברי הקיבוץ לנתניהו הזמנה רשמית בה נכתב: “אנו מזמינים אותך להגיע למקום בו התרחש האסון, מקום שבו החיים והמוות שכנים – בין החורבות שנותרו מהבתים, מהם זעקותינו לא נשמעו. חברי הקהילה יהיו שם כדי לקבל את פניך”.
עוד נכתב בהזמנה: “בשבעה באוקטובר, קיבוץ ניר עוז היה הקיבוץ היחיד אליו לא הגיעו כוחות הביטחון בשעות בהן המחבלים שהו בקיבוץ, ועל כן אלה הספיקו לעשות כרצונם – לרצוח ולחטוף מעל רבע מהאוכלוסייה של ניר עוז ולהיכנס לכל בית בקיבוץ למעט שישה בלבד”.
