1. כצפוי וכמו שטענתי עם הפרסום-תמונותיו של אביתר דוד והסרטון חוללו בדיוק ההיפך ממה שרצה חמאס – הם חיזקו את המעורבות האמריקנית ואת מחויבותה להפנמה שאסור שחמאס יישאר ביום שאחרי, ובכך גם את הקארד בלאנש לישראל לפעול להכרעתו. מצבו של חמאס עזה קשה, ולעיתים נדמה כי מי ש"מחזיק" את דגל ההתנגדות באוויר הוא דווקא חמאס חו"ל (שמושפע עמוקות מקטאר ומטורקיה).
2. נקודת התורפה היחידה של חמאס: האוכלוסייה. היא המקור הבלעדי לריבונות / דומיננטיות בעזה ביום שאחרי. אם הפך מיותר ופוגע (בראייתה), זה ככל הנראה בלתי הפיך.
3. הלחימה הצבאית עם ישראל אינה איום / נקודת תורפה. הפוך-ביכולתה לשדרג את מעמד "ההתנגדות" ואת כבודה הלאומי, וגם לגבות מחירים מישראל.
4. לכן, אם הכרעת חמאס היא התכלית, ה"איך" להשיגה עובר בעיקר דרך האוכלוסייה בעזה.
5. איך יודעים זאת: מרכזי החלוקה של GHF עובדים רק ממחצית מאי וכבר גרמו ללחץ מאוד גדול(!) בחמאס. הם גרמו בחודש שבו רק החלו לפעול לאינספור ניסיונות של חמאס לפגוע בפעילותם, ומשלא הצליח, ניסה לעצור את הסחף הזה באמצעות הסכמה למו"מ האחרון (שם כבר נסוג, אבל עצם השיח היה ניסיון לעצור את הסחף האזרחי).
6. גם ארה"ב כבר הבינה זאת ומספר מרכזי החלוקה של GHF יעלה בקרוב מ-4 ל-16.
7. לאור זאת, מטרת הפעולה הבאה של ישראל ברצועה צריכה להיות הוצאה לאלתר של כל האוכלוסייה מריבונותו של חמאס מתוך הבנה שזו הבטן הרכה שלו וזה מה שיכריעו.
8. כל לחץ צבאי שיופעל צריך להיות בהקשר הזה. "רק" כיבוש הוא אפשרי, אבל השאלה תוך כמה זמן יוביל להכרעת חמאס ובאלו מחירים (חיילים, חטופים, משאבים, זמן) וחובה להבין שעוד לחץ צבאי כשלעצמו אינו באמת מאיים על חמאס מצבו הנוכחי ולא יכריע את חמאס.
9. איך מוציאים את האוכלוסייה מריבונותו של חמאס:
א. להתחיל, בעזרת לחץ צבאי, להניע דרומה אוכלוסיה מעזה וממערב חאן יונס (מקומות שבהם לא נגענו עד כה).
ב. להתחיל "לסנן" ולהפריד את האוכלוסייה שנמצאת במוואסי מאנשי חמאס עם נשק שנמצאים בקרבה, באמצעות יצירת מסדרון מאובטח והנעה לדרום-מזרח.
ג. יצירת "עיר" אוהלים חדשה עם תשתיות מים, סניטציה ומזון חופשי בחינם סטרילית מחמאס. אגב, עיר כזו תיווצר בכל מקרה ביום שאחרי בשל השיקום הארוך והקשה שעל רצועת עזה לעבור, ולכן ניתן להקדימה כבר לעכשיו כאמצעי להכרעת חמאס.
ד. קידום מיידי של חבילת הגירה מרצון לכ-5000 איש: מדינה קולטת, מענק הגירה, אופציות תעסוקה, דיור וחינוך. זו לא תוכנית ההגירה "הגדולה", אלא יצירת חווית הצלחה ראשונית וחיובית שאותה יהדהדו לאחור לאלו שנותרו בעזה. המטרה: המחשת מציאות חלופית טובה יותר, ופגיעה אידיאולוגית משמעותית ברעיון העומד ביסודה של תנועת חמאס: ממקדם הנושא הפלסטיני לזה שפוגע בו ומסכל אותו (פיסית).
כאמור, האוכלוסייה בעזה היא המפתח להכרעת חמאס ובמינימום מחירים מבחינתה של ישראל.
במקביל, חובה להוסיף גם סעיף 10: הכרעת חמאס מחייבת גם עבודה תודעתית מקבילה על אנשיו ברצועה ופירוקם מבפנים: כיום אין לחמאס עזה כל חלופה שתביא אותו לכניעה: או המשך לחימה ומוות או כניעה ומאסר / ייתכן ממות.
"הזרקת" תכנים לחבילת ההגלייה (מדינה קולטת, "חסינות", דיור, לעסוקה) תיצור לראשונה חלופה אמיתית ותגרום לדיון אמיתי בין אנשיו האם לבחור בחלופה ההגלייה. זה יפורר אותו מבפנים ויתרום תרומה משמעותית להכרעתו. אגב, המחיר תמורת החלופה הזו הוא שחרור החטופים, ולכן אפשר להעריך שחמאס יעשה כל שביכולתו כדי לשמור על החטופים בחיים (!).
בשורה התחתונה, אפשר גם לא כתר ומצור (שזה המשך הלחץ הצבאי רק חזק יותר ולא יוביל להכרעה) ולא כיבוש פיסי מוחלט (שיוביל למחיר בחיילים ויתכן גם בחטופים), אלא שינוי היגיון שבו סוף סוף ניקח מחמאס את הדבר שהכי חשוב לו גם עתה וגם ביום שאחרי-המרות והריבונות על האוכלוסייה בעזה.
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים
