אבל כבד נפל על משפחתו, חבריו ומוקיריו של סמ"ר עמית כהן ז"ל (19) מחולון – לוחם בגדוד 13 בחטיבת גולני, שנפל אתמול (שני) בתאונה מבצעית בחאן יונס. במשפחתו סיפרו בעצב, שכאשר היה תינוק הופיע עמית בפרסומת של טיטולי האגיס. "עמית היה תלמיד טוב, מאוד ערכי ומוכשר, מדריך בצופים. הוא למד באורט חולון, כל דבר הוא עשה בשלמות ועם כל הלב", סיפרו במשפחתו – "הוא רצה לשרת כלוחם בגולני ולא הסכים להתפשר על זה".
לפני כחודשיים (ב-20 במאי) נפל בדרום רצועת עזה דנילו מוקנו ז"ל – בן מחזור שלו מהתיכון, שהיה לוחם בשריון ושניהם מצולמים ביחד בתמונה המצמררת של בית הספר. "היינו בהלוויה של דנילו, עמית היה בעזה ואני וכפיר בעלי הלכנו ועדכנו אותו. לא היה לו אז טלפון בעזה", סיפרה אימו, מאיה – "בכניסה האחרונה הם נכנסו כבר עם טלפונים, אבל לפני כן היינו מתעדכנים רק דרך ה-מ"פ. שלחתי ל-מ"פ תמונה, אמרתי לו, תגיד לעמית שאנחנו חולקים לו את הכבוד. עמית כל כך התרגש ואמר לי 'איך אני גאה בכם שהלכתם, כל כך מגיע לו, איזה גבר הוא'".
האם הוסיפה בכאב: "איך אפשר להכיל את זה? איך אפשר? אי אפשר להכיל את זה. לא מאמינה שזה דפק לי בדלת, לא מאמינה", היא סיפרה עוד על בנה: "הוא היה מדריך בצופים, הכיר את ליה בצופים, היה 'מורעל' גולני, הפכתי עולמות בשביל להצליח לשבץ אותו שם, כי ראיתי כמה זה חשוב לו וידעתי שאני אצטער על זה".
היא תיארה: "כמה שניסיתי לשכנע אותו בשנה ושמונה האלה, כל פעם, כל פעם שהוא יצא הביתה – 'עמית, מספיק, די, די, הנה, סיימת את המסלול, עשית את זה, חלאס'. אבל לא עזר. 'אין אמא, אם כולם ידברו כמוך. מה שהיה ב-7 באוקטובר עוד יהיה בחולון. את לא מבינה כמה זה חשוב'", הוא ענה לי.
חברתו של עמית, ליה, שרק אתמול בצהריים קילה ממנו זר פרחים ומכתב סיפרה: "הוא היה הילד הכי טוב בעולם, עם לב זהב, הכי, הכי, הכי, הכי טוב בעולם. הוא לא היה אמור להתגייס. קיבל שריון בהתחלה, אבל סירב לשריון בבאקום. הוא לא רצה להתגייס לשריון, הוא רצה רק גולני".
"אתמול הוא שלח לי זר פרחים, סיימתי קורס עם החיילים. הוא כתב לי בזר הפרחים, שהוא גה בי, שסיימתי פרק חדש בחיים, שאני מפקדת טובה. דיברתי איתו לפני הטקס בצהריים, לפני התקרית. דנילו גם נהרג בעזה והם ביחד בתמונה בספר המחזור. הוא היה בתך עזה, היה לו קשה מאוד להתמודד עם זה. הוא ראה את דנילו כשהוא יוצא ביציאה האחרונה שלו, הוא פוגש אותו במקרה באוטובוס, הם נפגשו והם דיברו שניהם ביחד", היא סיפרה.
רונן, המחנך של עמית, סיפר על תלמידו: "עמי הוא התלמיד השני שנפל מכיתת החינוך שלי, אחרי מוקנו. צחוק הגורל ששניהם מצולמים בספר המחזור אחד ליד השני. לא באופן שרירותי ניתן לו השם עמית. הוא היה חבר עמיתי, שהייתי רוצה להשעין עליו כתף ברגע משבר וידעתי שתמיד יהיה בשבילך לכל צרה ולא יזרוק אותך באמצע הדרך. היו לו עיניים תכולות, עיני ים שאתה נשאב לתוכן ומזהה את הנתינה האינסופית שלו, המחוייבות שלו לחברים".
"היה לו חיוך מבוייש ועם הישגים שצבר הוא צמח. עמית התברך במשפחה תומכת ומפרגנת שליוותה אותו לאורך הלימודים, שהיתה לו משענת. היה ברור שיבחר במסלול הקשה ביותר בצבא, שבו יוכיח את האיכויות שלו והיכולת שלו להתמודד עם קשיים. השירות הצבאי הפך אותו מנער לגבר במלוא מובן המילה., בשפת הדיבור בעשייה למען", סיפר.
