במשך כמעט שנה, ג'ונגחואה יוצאת מהבית מוקדם בבוקר, נוסעת אל "המשרד", חוזרת הביתה בשעות הערב – ושומרת על השגרה כמו כל עובד מסור. אבל יש פרט אחד חריג: אף אחד לא משלם לה על כך – למעשה, היא זו שמשלמת.
היא התפטרה באביב 2024 מעבודתה בתחום הפיננסים, בתקווה לחיים יציבים יותר. אלא שהיא לא סיפרה על כך למשפחתה, ולא רצתה להתמודד עם שאלות לא נעימות. בהתחלה הסתובבה בספריות ובתי קפה, אבל היום, היא משלמת כ־400 יואן בחודש (כ־55 דולר או 185 שקלים) לחברה שמאפשרת לה להעמיד פנים שהיא עובדת.
והיא לא לבד. התופעה הזו, שזכתה בתקשורת המקומית לכינוי "חברות העמדת פנים של עבודה" (Pretend-to-work companies), הולכת וצוברת תאוצה בערים הגדולות בסין כמו בייג'ינג ושנגחאי.
תמורת תשלום יומי של 30-50 יואן (4-7 דולר), הלקוחות מקבלים סביבת עבודה "מלאה": שולחן, אינטרנט אלחוטי, מכונת קפה, ארוחת צהריים – ולעיתים אפילו גם משימות מדומות, סבבי פיקוח מבוימים, מנהלים פיקטיביים ואפילו "מרידות עובדים" סמליות למי שמחפש ריאליזם משרדי מוגזם.
המודל מזכיר חללי עבודה משותפים, אבל עם טוויסט דרמטי: אין חוזים, אין תכלית – רק אווירת עבודה. בעבור רבים, זו דרך להרגיש עסוקים, גם אם אף אחד לא באמת דורש מהם דבר.
