בשורה התחתונה: "לילו וסטיץ'" הוא סרט מתוק ומיותר. הסרט המקורי, שיצא לפני 22 שנים, היה פשוט מתוק מאוד (וכמו כל סרט ילדים מוצלח, יש לא מעט שגדלו עליו), והנה, במסגרת האסטרטגיה התמוהה שאולפני דיסני פיתחו בשנים האחרונות, גם הוא זכה לרימייק לייב-אקשן, עם שחקנים בשר ודם (מלבד סטיץ' וחבריו החייזריים, שמטבע הדברים זכו לגרסה מונפשת). עכשיו, אחרי הכישלון הקטסטרופלי של "שלגיה" בגרסת רייצ'ל זגלר וגל גדות, מדווח שדיסני יעצרו את החגיגה המשונה, וככל הנראה הפקת הגרסה החדשה ל"פלונטר" תתבטל לאלתר (עוד לא ידוע מה יעלה בגורל החידושים ל"חתולים בצמרת" ו"הרקולס"; הרימייק ל"מואנה" יעלה כמתוכנן ב-2026, רק עשור אחרי הסרט המקורי).
עבור מי שפספס את המקור המצויר, זהו סיפורה של לילו בת השש, שגדלה בהוואי תחת השגחתה של אחותה הגדולה נאני, אחרי שהשתיים התייתמו מהוריהן. ויום אחד נכנס לחייה חייזר שנוצר כתוצאה מהנדסה גנטית אסורה שנערכה אי שם בחלל החיצון. לילו חושבת שמדובר בכלבלב חמוד ואנרגטי, ונותנת לו את השם סטיץ'. סטיץ', בתורו, מוצא בלילו וגם בנאני את המשפחה שמעולם לא הייתה אמורה להיות לו. הבעיה היא שהחייזרים שהינדסו את סטיץ' מצווים כעת להשמיד אותו, והחברות המופלאה שנוצרת בין לילו וסטיץ' עומדת בפני סכנה.
