רועי וסרשטיין, בן 24 מנתניה, לוחם מילואים וחובש קרבי בחטיבה 401, שם קץ לחייו בבית הוריו בעיר. וסרשטיין, סטודנט להנדסה, שירת במילואים יותר מ־300 ימים, רובם כחובש בחוליות הפינוי תחת אש, ובמהלך החודשים האחרונים אף עבד באבטחה במסגרת משאל הסטודנטים. הוא נמצא אתמול (רביעי) ללא רוח חיים, כחודשיים לאחר ששוחרר משירותו האחרון.
וסרשטיין לקח חלק פעיל במלחמה מאז פרוץ הקרבות ב־7 באוקטובר. הוא "קפץ למילואים מהיום הראשון", כך לדבריו של אחיו, קצין לוחם בצה"ל, ולחם בשורת סבבים מבצעיים בעומק רצועת עזה. "רועי היה לוחם בכל רמ"ח איבריו", אמר אחיו לכתבת 'כאן' כרמלה מנשה. "הוא דיבר איתי על הקשיים, על המראות, על פצועים שחילץ מתוך טנקים וטיפל בהם. המראות נחקקו בו עמוק. הוא היה אדם שמח, אהוב, לא דכאוני – אבל הוא לא יכול היה יותר".
לדבריו, התפקיד של רועי בצה"ל היה "מהותי עבורו, חלק מהזהות שלו. הוא גדל בבית ציוני וערכי. אבל הלחץ, האירועים הקשים, והתפקיד האינטנסיבי שלו כחובש – הכריעו אותו". אחיו הדגיש כי אין לו ספק שמדובר בפגיעה ישירה שנגרמה עקב השירות המבצעי. "רועי הוא פצוע של המערכת – הוא שילם את המחיר הכבד של המלחמה. הוא חייב להיות מוכר כחלל צה"ל, ומשפחתו כמשפחה שכולה. אסור לצבא להתנער ממנו."
"רועי הוא ילד ששירת בצה"ל בשביעי באוקטובר כחובש קרבי ביחידה 401. הוא ילד טוב, שקט, מלא אור. אף פעם לא ביקש שום דבר", סיפרה אמו דינה וסרשטיין לוואלה בדמעות, "כשהוא יצא למילואים לפי הסיפורים שהוא סיפר, הוא פינה הרבה פצועים תחת אש. המראות קשים, לא ניתנים לתיאור: גופות וחצאי גופות. אמרו לנו שהוא פעל באומץ לב, תחת ירי, מציל אזרחים ומפנה גופות".
"הוא היה שקט, אבל זה נכנס לו עמוק פנימה. העמיס עליו, הציף אותו כל הזמן. הפעם האחרונה שהוא היה במילואים הייתה לפני חודש. הוא חזר משם כשמשהו בתוכו נשבר אבל הוא לא שיתף אותי. רק לאחים הוא סיפר שהיה לו קשה. הוא לא ידע להגיד לא. בגלל החברים הוא ראה אותם כמו משפחה. אנחנו עם לב שבור. צריך לראות את אלה שזקוקים לעזרה את הגיבורים השקטים. הם זקוקים ללב הפתוח הזה ולחיבוק, לפוסט טראומה. הם לא מבקשים, לא צועקים. אבל הם נושאים בתוכם את כל הכאב".
"לא היינו בבית כשזה קרה. הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל. הייתי בהתנדבות, עושה הליכה עם עיוורים, ואמרו לי פשוט תבואי הביתה מהר, אל תחני אפילו בחניון. לא הצלחתי לעלות הביתה לראות את זה. רציתי לזכור אותו כמו שהוא היה. צריך לזעוק את זה: הלומי הקרב צריכים עזרה, גם הצעירים. אין מענה. אי אפשר לשלוח אותם בצורה אינטנסיבית כזו למילואים, ואז לשחרר אותם ישר לחיים, ואז שוב להחזיר אותם פנימה. צריך לתת מענה לנפש שלהם, לקושי שהם עוברים. כשחייל בלחימה הוא לא מרגיש, הוא עסוק בלהציל חיים. אבל כשחוזרים הביתה מבינים שאתה מאבד את זה. ושם בדיוק צריך את העזרה".
נתונים שפורסמו השבוע בכאן חדשות מצביעים על עלייה מדאיגה במקרי האובדנות בצה"ל. מתחילת השנה שמו קץ לחייהם 16 חיילים – מהם שמונה בשירות סדיר, שבעה במילואים ואחד בקבע. בשנת 2024 כולה נרשמו 21 מקרים, ובשנת 2023 – 17 מקרים. עוד נמסר כי מאז תחילת המלחמה הוכרו בצה"ל כ־3,770 חיילים הסובלים מפוסט־טראומה.
מוקדם יותר השבוע, הזהיר איציק סעידיאן בריאיון ל"מעריב" כי "אנחנו מצויים במצב חירום, יש גידול חד במספרם של הלוחמים הלומי הקרב והם זקוקים לסיוע. המערכת אינה מסוגלת במשאבים הנוכחיים לתת לכולם מענה, אנחנו לא עומדים בקצב". סעידיאן סבור כי מחאה ציבורית תביא להגדלת המשאבים של המדינה לטיפול בהלומי הקרב.
"כל אחד מהלוחמים האלה הם מלח הארץ, שנתנו והקריבו המון למען המדינה. הצלחתי בזמנו להעלות את המודעות ואני ממשיך לנסות לסייע להלומי קרב, בשיחות איתם, משפחותיהם ופניות לאגף השיקום. אבל יש צורך בהירתמות מערכתית ולהציב את הטיפול בהם בסדר עדיפות גבוה. אנשים שנתנו כל כך הרבה מעצמם, לא צריכים לחוש זלזול לאחר שהם חוזרים משדה הקרב. הם זקוקים ליחס שמגיע להם והמדינה חייבת לעשות הכול למענם", אמר.
מרגישים שאתם זקוקים לעזרה? התקשרו למוקד של ער"ן 1201 או שלחו מסרון למספר 052-8451201
