רס"ן י' היא חלק מסוד גדול של חיל האוויר בטיפול במטוסים: מרבית אנשי הצוות הם נשים. חודשיים וחצי היא לא יצאה מהבסיס. היא בת 32, בוגרת מגמת תיאטרון בתיכון, רווקה, שבמקור היא מהרצליה, אבל מתגוררת בבסיסי חיל האוויר זה עשר שנים. ולמי שפוער פה בתימהון, היא אומרת בלי להניד עפעף, "אני נשואה לצבא – וזו חתונה קתולית". על עניין אחד היא לא ויתרה במלחמה – הציפורניים. "בגלל סוג העבודה בשיער מותר לי רק קוקו אסוף, תכשיטים אסור לי בכלל, אז לפחות הציפורניים. היו אבדות. איבדתי לא מעט. אבל בכל בסיס אליו הגעתי מיד סידרתי את הדירה ואח"כ מצאתי מניקוריסטית בסביבה. הפעם, כשידעתי שמגיעה תקופה לחוצה, התארגנתי והבאתי אותה לעשות לי ציפורניים בבסיס".
היא הקצינה הטכנית והמפקדת של הגף הטכני בטייסת 101, הטייסת האחת משלוש טייסות 16-F של רמת דוד שהיא מטוסים חד מושביים – לטייס בלבד. בשתיים האחרות המטוסים דו מושביים – לטייס ונווט. היא אחראית בשגרה על כל שמישות המטוסים, "לתחזק אותם, לטפל בהם, בכל המערכות, לתת כל מענה שנדרש למטוסים, להכין אותם לטיסות אימונים ולטיסות מבצעיות, לחמש אותם, לטפל בהם לפני שהם יוצאים ואחרי כשהם חוזרים, עם או בלי תקלות".
"אני מאמינה שלמטוסים יש נשמה", אומרת הלוחשת למטוסים בלי למצמץ, "אני חושבת שגם המטוסים הכינו את עצמם, מנטלית ונפשית, לטובת האירוע הזה. אמיתי. זה ביצה ותרנגולת – אנחנו הכנו אותם מאוד מאוד טוב ועשינו כמו טיפול עשרת-אלפים כזה לכל אחד מהמטוסים, והוספנו הרבה דברים שפיתחנו לטובת האירוע הזה שלא היו קיימים – כל מיני בדיקות מיוחדות שעושים בסיטואציה כזו, והם גמלו לנו. הם היו מוכנים בעבודה מאוד מאוד קשה של המערך הטכני ותפקדו באינטנסיביות של מטוס שטס כ- 4 שעות באוויר, חוזר וצריך לצאת מהר מאוד שוב לגיחה דומה. זה לא משהו שהמטוסים מורגלים אליו, בטח לא מטוסי הברק. אבל עם הצוותים שלנו אם המטוס חוזר שמיש אנחנו יכולים תוך סדר גודל של שעה וחצי לחמש אותו מחדש ולבדוק את כל המטוס. זה אומר הרבה המאוד טכנאים ושכל מטוס שנוחת מתנפלים עליו הטכנאים וכל אחד יודע מה התפקיד שלו. יש אחד שבודק, יש אחד שמתדלק, הם יודעים לעשות את זה בסינרגיה מושלמת".
"בעיני השירות בצה"ל ובחיל האוויר אף פעם לא היה שירות חובה", היא אומרת, "זה שירות של זכות. אני לא מכירה הרבה מקומות שבהם אתה יכול לעשות יותר עבור המדינה".
