כמי שעוסק במשך יותר מעשור בתקצוב מערכות חינוך חרדיות ובאחריות עליהן, אני מזהה נקודה שהציבור אינו מבין: כל הדיונים על חוק הגיוס אינם רלווטיים לרוב החרדים. גם אם נצליח, ורבים מתוך 90 אלף המשתמטים הנוכחיים יתגייסו, הדבר נוגע לחלק קטן מהמשפחות החרדיות. לעומת זאת, תקצוב וחינוך נוגעים לכולן.
המשבר האמיתי של המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, עם נתניהו, אינו על חוק הגיוס כי אם על תקציבים. והרבה. החברה החרדית נשענת רבות על משאביה של המדינה. וכאן גדולה האכזבה של החרדים מממשלת נתניהו השישית: לא רק שתקציביהם לא עלו בהתאם לציפיות, אלא ירדו משמעותית. זה קרה בזכות מאבק עיקש של האופוזיציה, בשילוב גורמי חברה אזרחית ושומרי הסף, שלא נפלו ולא זגזגו בהגנה על שלטון החוק והקופה הציבורית.
להלן דוגמאות: תקציב האברכים החרדים עמד בימי ממשלת השינוי על מעט יותר ממיליארד שקל בשנה. התקציב הזה הוגדל בממשלה הנוכחית ל־1.7 מיליארד, ובעקבות הוצאת צווי הגיוס ופקיעת חוק הגיוס הקודם הוא נמצא בירידה מתמדת. בקרוב התקציב יירד אל מתחת למיליארד שקלים, ובכך יסמן את הכיוון הכללי של מצב תקציבי האברכים: ירידה מתמדת.
דוגמה שנייה, וכואבת הרבה יותר, היא תקצוב החינוך. רשתות החינוך החרדיות הן היחידות שמזוהות פוליטית ישירות: החינוך העצמאי של יהדות התורה ובני יוסף של ש"ס. רשתות אלה מתוקצבות ב־3.5 מיליארד שקלים בשנה ולומדים בהן כ־190 אלף תלמידים. על פי ההסכמים הקואליציוניים, הן היו אמורות לקבל את הסכם "אופק חדש” ותקציביהן היו אמורים לעלות במיליארד שקלים בשנה. כן, בכל שנה.
בזכות מאבק שניהלתי עם ח"כ מיקי לוי בוועדה לביקורת המדינה, בצד עתירות לבג״ץ של ארגונים כמו התנועה הרפורמית וחדו״ש, והיזם ישראל קרויזר, וכן הנחיות הייעוץ המשפטי לממשלה – זה לא קרה. זו המכה הקשה ביותר לציפיות החרדים. לאחרונה התחלנו במהלך של הורדת התקציבים מתחת ל־3.5 מיליארד שקלים, על רקע כשלים ואי־סדרים ברשתות אלה, שהוכחנו את קיומם בוועדה לביקורת המדינה.
כל אלה מבטאים את כישלון הפוליטיקאים החרדים, ומביאים את מפלגותיהם לתחושה שאין להן מה להרוויח יותר בממשלת נתניהו. מכאן, קצרה הדרך לבחירות ולחלוקה מחדש של הקלפים הפוליטיים בישראל, ולאחר מכן לשינוי גורף, שעוד יגיע, במערכת החינוך.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם יש עתיד
