ללכת לקרן זה מהלך אומלל. איזו המלצה עצובה זו מצד תיירי הנרי ללאמין ימאל, ללכת נגד האינסטינקטים שלו. עצה נכונה כמובן, אבל מדכאת. כולם שונאים את זה. מיליוני צופים ניטרליים (הרוב המוחלט של הצופים, כמובן) נאנחים בייאוש בכל פעם שזה קורה. זה אנטי כדורגל (בזבוז זמן), אבל הנרי מבהיר שזה גם כדורגל במיטבו. מהלך קלאסי. בסיסי. הרי זה לא משחק ראווה, אלא תחרות. יריבות. מאבק על התואר. בסופו של דבר, ספורטאי מחויב קודם כל לקבוצה שלו, לאינטרסים שלה, לניצחון, רק אחר כך לבידור ההמונים. תיירי הנרי, כוכב על, כישרון טהור, גם כבש עם היד כשצריך.
הנרי הוא שועל ותיק. הוא למעשה אומר לימאל "אל תהיה ילד", אבל ימאל בן 17. לפעמים קשה להבין איך בחור צעיר כזה עומד בלחץ העצום שיש עליו, אבל חלק מהקסם זה הנעורים. הוא בא ליהנות. אז הוא צובע את השיער, מעלה פוסטים, רוקד אחרי ניצחונות עם משקפי שמש הפוכים, נהנה מתשומת הלב, לא רואה ממטר. כן, הוא נהנה. לא מרגיש לחץ, אלא משחק. אולי זה עניין של בחור מרקע קשה עם פרופורציות, אולי זה פשוט האופי. ימאל במהותו הפשוטה והישירה מזכיר לכולם שזה רק משחק.
יגיע היום שבו ימאל יילך לקרן במצבים כאלה. זה קורה לטובים ביותר. הוא ילמד מהניסיון. הוא יבין שעם כל הכבוד למחמאות, המטרה היא להביא גביע. העולם רוצה לראות אותו תוקף ומלהטט, אבל לעזאזל העולם, הקבוצה שלו מעל לכל. יש רגעים בהם הוא לא צריך להיות צודק אלא חכם.
