הכוחות שלי מגיעים מהעשייה. ביומיום אני מלווה נשים שחוות אלימות ומשפחות של נרצחות, וזה מחזק אותי. העשייה הזאת, שאני כל כך מאמינה בה, נותנת לי כוחות מעולם אחר. העשייה הזו היא הדבק של השברים של הלב המרוסק שלי", אומרת לילי בן עמי, מייסדת ומנכ"לית עמותת "פורום מיכל סלה", שמתמודדת בימים אלה עם אסון נוסף שנחת על המשפחה: אחיה של לילי, דוד סלה ז"ל, נהרג בסוף חודש מרץ בתאונת דרכים.
האובדן הזה מגיע כארבע שנים וחצי לאחר שמיכל סלה ז"ל, 32, אם לתינוקת ואחותה של בן עמי, נרצחה באכזריות בביתה באוקטובר 2019 בידי בעלה אלירן מלול. לאחר רצח אחותה הקימה בן עמי את העמותה הפועלת למניעת אלימות כלפי נשים באמצעות חדשנות וטכנולוגיה. בימים אלה, כשהיא נמצאת בשיא ההכנות לקראת האקתון של העמותה, שיתקיים בחודש הבא, היא מודה שהפעילות הזו מסייעת לה להתמודד עם סיטואציה שאותה היא עדיין לא מעכלת.
ידי זהב
"נולדנו במושב בית זית", מספרת בן עמי (45). "אנחנו שישה ילדים במשפחה, ארבע בנות ושני בנים, ואני הבכורה. דוד נולד שנה אחריי. מיכל היא הרביעית. דוד גר ביישוב לשם והיה מהנדס תוכנה בחברת סוני. הוא נהרג בגיל 44. יש לו שלוש בנות, בגילי 6, 10 ו־12. קשה מאוד לחשוב שעכשיו הן יתומות. אשתו אביטל שבורה מאוד, כולם מרוסקים".
אהבת ארץ ישראל וציונות היו חשובות מאוד לדוד, ממשיכה בן עמי לספר: "היו לו ידי זהב ולב זהב. הוא תמיד היה שקט, מחייך ועוזר לאנשים. במהלך המלחמה התנדב לסייע בכל מיני עבודות, כמו חשמל ואינסטלציה, בבתים של נשים מהיישוב שבעליהן היו במילואים. דוד השקיע מאוד בבית, במשפחה, והיה גם קשור מאוד למיכל. היה לו מאוד קשה כשהיא נרצחה. דוד התנדב אצלנו בפורום, היה איש טכנולוגיית המידע של העמותה, סייע בהתנדבות כל השנים. תמיד היה מפרגן וגאה בפעילות. גם אותו הפעילות של העמותה מאוד חיזקה והרימה. הוא היה מדבר על הפורום בהמון גאווה והתרגשות. היינו מאוד קשורים, חברים מאוד טובים".
איך קרתה התאונה?
בן עמי: "ב־26 במרץ דוד חזר בערב מהעבודה בכביש 5. היה לו פנצ'ר, הוא עצר בצד, החליף גלגל, ומשאית דרסה אותו. נהג המשאית היה בהלם. אזרח עצר וניהל את האירוע, הזעיק את מד"א, את המשטרה, דאג שישמרו על דוד כשהוא היה עדיין בין חיים למוות. אותו אזרח גם הגיע לשבעה, סיפר מה קרה. דוד נפגע בחצי גוף והובהל לבית החולים בילינסון. בשעה 2 בלילה הוא נפטר".
איך נודע לך על האסון?
בן עמי: "אשתו של דוד כתבה שהוא לא עונה לה, שזה לא מתאים לו, שהוא צריך היה להיות כבר בבית. היא התחילה לחפש, לשאול. בסביבות חצות מישהי שעובדת בבילינסון הצליחה להגיע לאביטל. היא מיד נסעה לשם עם ההורים והמשפחה שלנו. דוד היה מטופל, היו לו דימומים פנימיים, הוא כל הזמן קיבל מנות דם. לצערי, הוא נפרד מאיתנו. אביטל ידעה שדוד היה רוצה לתרום איברים. תרמנו את הקרניות שלו לשני אנשים. זה מה שהצליחו להציל מהאיברים שלו".
בן עמי לא הצליחה להגיע לבית החולים מפני שהייתה מרותקת לביתה לאחר שנפצעה בתאונת סקי ושברה את הברך. "אחותי הודיעה לי שדוד נפטר", היא מספרת. "עד עכשיו אני לא מעכלת שדוד לא איתנו. בחג היינו יחד, ואז אחותי אומרת לי: 'איפה כולם?'. את רגילה לגודל מסוים של המשפחה, רגילה להגיד שמות של כולם, ופתאום שניים חסרים. קשה מדי לעכל את זה. שנה לאחר הירצחה של מיכל עוד הייתי מתעוררת ואומרת 'לא יכול להיות שמיכל מתה, שהיא לא איתנו'. זה משהו שקשה לנו להתמודד איתו בתודעה, שאדם כל כך קרוב איננו. זה כמו חתיכה שנחתכה ממך".
איך ההורים שלכם מתמודדים עם מותו של דוד?
בן עמי: "זה מרסק אותם. זה לקבור שני ילדים. לאחותי ליאת נולד תינוק לפני חודש. זה הביא המון שמחה ואור למשפחה שלנו. תינוק בבית בתוך השבעה זה מחזק, נותן כוחות. סבתא שלי, לילי, שאני קרויה על שמה, שרדה את אושוויץ. הייתה מארגנת תחרויות כתיבה וציור בתוך אושוויץ, והמחשבה שהיא תיקח את הציורים והשירים האלה ותביא אותם לארץ ישראל נתנה לה תקווה. הנאצים רצחו 52 מבני המשפחה. היא שרדה וילדה את אמא שלי. אז אני מסתכלת על התינוק הזה ומרגישה שיש בשביל מה לשרוד. יש את הבנות של דוד – יש בשביל מה לקום בבוקר".
עשייה מצילת חיים
בימים אלה, כשהיא עדיין עם קיבוע ברגל, בן עמי עמלה לקראת תחרות ההאקתון השישית במספר על שם אחותה מיכל. בימים 14־15 במאי יגיעו 30 צוותים הכוללים 200 איש מחברות הייטק לרשות החדשנות בירושלים ויפתחו שם סטארטאפים טכנולוגיים לסיוע במאבק למניעת אלימות נגד נשים. השופטים יבחרו שבעה צוותים שיעפילו לאירוע הגמר, שיתקיים ב־28 במאי במרכז פרס לשלום ולחדשנות ביפו. שם ייבחרו שלושת המקומות הראשונים שיזכו בפרסים כספיים לטובת פיתוח המיזם מטעם הוועדה הבין־משרדית למניעת אלימות במשפחה.
להשתתפות בהקאתון אפשר להירשם ללא עלות עד 26 באפריל, ולדברי בן עמי, "יש פה הזדמנות לאזרחי ישראל לקחת חלק בעשייה מצילת חיים, עשייה עם משמעות. יש עלייה באלימות כלפי נשים בעקבות המלחמה, יש סטרס באופן כללי, וסטרס מביא לעלייה באלימות בבתים".
בן עמי מספרת שלפורום מיכל סלה מגיעות פניות קשות, "כולל פניות שקשורות לכלי הנשק שבבתים. יש גם מפקדים בצה"ל שמתקשרים ומספרים שהם דואגים כי שמעו שפקודים שלהם נעשו אלימים בבית. אנחנו מקבלות פניות קשות שלא קיבלנו בעבר. הכפלנו פי עשרה את מספר הנשים שמקבלות אצלנו הגנה".
אלא שבמקביל לעלייה בפעילות ובפניות, חלה ירידה בתרומות. "למרות שאלימות במשפחה היא עוד חזית, בעורף, כספים הופנו בשנה שעברה למקומות אחרים שקשורים במלחמה", בן עמי טוענת. "2024 הייתה השנה הראשונה שהיא גירעונית בעמותה. הוצאנו יותר ממה שהכנסנו. נשמח אם הציבור יסייע לנו בתרומות".
הפורום, היא מדגישה, הוא עמותה ללא מטרות רווח: "אנחנו מצילות כל יום חיים של נשים. אנחנו מקבלות כל שנה בין 2,000 ל־3,000 פניות. אני עוזרת להן מתוך הניסיון שלי, מסייעת להן ברגעים הכי קשים שלהן. אין דבר קשה יותר מרצח של אדם שאת אוהבת, זה משהו שמרסק אותך. כשמיכל נרצחה הרגשתי שלא רק איבדתי אחות, אלא עולם האמונות והערכים שלי נסדק. לא האמנתי שאדם שהיה אצלך בן בית מסוגל לעשות כזה דבר. מעבר לשכול, זה שבר של האמונה שהבית והמשפחה הם דבר בטוח".
בן עמי מדגישה שעבורה, באופן אישי, הפעילות בעמותה, "זו התרופה הכי גדולה.יש תיאוריות פסיכולוגיות מוכחות שנתינה לזולת מעניקה לך פי שלושה ממה שאת נותנת", היא מסבירה. "הנתינה הזו מרפאה. כולם שואלים איך אני מצליחה לקום. בזכות העשייה הזאת".
את מתכוונת להקדיש חלק מפעילות העמותה לזכר דוד?
בן עמי: "אחותי ואחי, שניהם איבדו את חייהם בגלל תופעות חברתיות קטלניות, וחובה עלינו כחברה, ובוודאי גם חובה על הממשלה, לעשות כל מה שאפשר כדי למנוע זאת. זה לא סתם שהפורום נקרא מיכל סלה והלוגו הוא הפנים של מיכל. בשם ובתמונה יש משהו שגורם לך להרגיש את הנוכחות ואת הקרבה שלה. זה עדיין טרי, אני עוד לא יודעת בדיוק איך ננציח את דוד. יש כל מיני מחשבות וכיוונים. בהאקתון הקרוב שלנו נדבר גם על דוד. יגיע לשם גם לירון אטיה, סולן להקת 'הפיל הכחול', שדוד מאוד אהב. הוא ישיר בהתנדבות לזכרו של דוד. ההאקתון הוא לזכרה של מיכל, אבל הנוכחות של דוד תהיה משמעותית שם".
להרשמה להאקתון: h-michalsela.org.il
