כלכלה מטבעה עוסקת בבני אדם, בקבלת החלטות, בהתנהגות צרכנים – ועל כן היא אינה יכולה להיות מדע מדויק. יחד עם זאת, היא מחויבת לעולה הסיזיפית של ניסיון לדייק את המודלים, למרות האלמנט הכאוטי ששולט בחיינו.
אתן דוגמה קטנה מהחיים: אני מתגורר באחד הרחובות שמובילים ממרכז תל אביב אל חוף הים. מטבע הדברים מדובר באזור מבוקש מאוד על ידי תיירים, בעיקר בעונת הקיץ. הבדיחה הקבועה במעוננו היא שנותרנו היחידים בשכונה שאינם דוברי צרפתית. מדובר כמובן בהגזמה, אבל לא בכזאת שאין לה אחיזה במציאות: צרפתית, רוסית, אנגלית וספרדית, נשמעות כאן בכל פינה.
בשנתיים האחרונות השתנה מאוד תמהיל התיירים. זו כבר לא תיירות נכנסת רגילה, אלא "תיירות יהודית": מחניכי "תגלית" שנשארים בישראל לעוד חודש של ים ומטקות, דרך יהודי צרפת שבחרו שלא לעלות ארצה, אבל נהנים מאוד לבלות כאן את ה"ווקאנס" המפורסמת – ובחודש האחרון: תיירות גאה מרשימה בהיקפיה (בהתחשב בזה שרוב תיירי הגאווה שאינם יהודים לא הגיעו השנה).
כמה מהם, שתקועים עתה באחת הערים היקרות בעולם ללא יכולת לעזוב אותה, למרות פחד מוות (אם גם אנחנו הישראלים הוותיקים מפחדים, מה יגיד תושב ניו-יורק, לונדון או פריז?), יחזרו בקרוב לעוד חופשת קיץ? ובכלל – מה הנזק התדמיתי, שיתורגם לנזק כלכלי, כתוצאה מנתב"ג סגור (עוד בטרם נדרשים לנזק הישיר עקב השבתת הנמל)?
כל אלה הן אינן סיבות שלא לצאת למלחמת קיום נגד הגרעין האיראני, לא להכריע את חמאס (בהנחה שהדבר אפשרי) – ואפשר בהחלט שדווקא מתוך העוצמה שתגלה עוד יצמח סדר אזורי חדש שייעשה נפלאות לכלכלת ישראל (במובן הזה אין הבדל בין התפילה האמונית של סמוטריץ' לתקווה החילונית שלי). הלוואי.
רק שבינתיים מומלץ לממשלת ישראל לא להתמכר לחלומות אלא להתחיל לשלוט בהוצאות: מדינה שאומרת "לא" לסטיבן וויטקוף (שלא לומר לדונלד טראמפ) צריכה להיות מסוגלת לומר "לא" גם למשה גפני. ולכלכנים, הדרג המקצועי באוצר, מומלץ להפסיק לספק ניירות עבודה שמביעים "אופטימיות": אתם אמורים להיות שומרי הקופה הציבורית, השאירו את סיפורי הגרנדמייזר לשר האוצר, לפחות את זה הוא עושה בהצלחה.
