הוויתור על אסטרטגיה זו, אותה ניתן היה לשכפל אחר כך גם בדרום הרצועה, לא מאפשר לצה"ל להגיע לאותו "ניצחון מוחלט" מיוחל. נראה שישנה מבוכה רבה גם בדרג המדיני, גם בצבא ומתח עולה בין שני הצדדים. יותר מכך, אם נושיב את חברי הקבינט בחדרים נפרדים ונבקש מכל אחד לכתוב כיצד ניתן לנצח במלחמה, כמה זמן הדבר ייקח, איך נדע שהגענו לאותו רגע של ניצחון, והכי חשוב – מה יהיה ביום שאחרי – נקבל מספר תשובות שונות כמספר חברי הקבינט.
במצב דברים זה של מבוכה אסטרטגית נותר מעשה אחד אותו כדאי לעשות – להגיע עם חמאס לעסקה גדולה אשר תסיים את המלחמה כפי שחמאס רוצה, לרבות יציאת צה"ל מעזה עבור קבלה של כל החטופים בעסקה אחת. כל העולם ואשתו מעוניינים בכך, מחמאס, דרך רוב הציבור בישראל ועד נשיא ארה"ב. הגורם היחיד שלא מעוניין בכך זו ממשלת ישראל. בספרה האיקוני "מצעד האיוולת" מסבירה ברברה טוכמן כי איוולת היא התעקשות להיצמד למדיניות שהוכח כי אינה משרתת את האינטרסים הלאומיים האמיתיים. בין מאפייני האיוולת לשיטתה קיים המאמץ ההולך וגדל לשכנע כי האסטרטגיה הקיימת היא נכונה ואין בלתה.
נכון לעכשיו חמאס, למרות הלחץ בו נמצא, אינו ממהר לקבל את המתווה המטופש של עסקת ביניים. ישנה סכנה כי ימשיך בסירובו ולכן צה"ל ימשיך בלחימה הקיימת ויאבד עוד לוחמים לצד מחירים אחרים ההולכים ומאמירים עד שנגיע יום אחד מן הסתם למסקנה הנדרשת – סיום המלחמה תמורת כל החטופים.
