אם כבר מדברים על אנשים שהולכים עם חזה מתוח כי הם יודעים שיש להם הגנה – חייבים להתייחס (תאמינו לי, לי זה עולה יותר) לדרורע. לא צריך קשרים בשב"כ בשביל לשים לב איך הוא הולך ומשתיק כל ביקורת כלפי איסקוב ומוגרבי, ומתרץ גם את ההתנהגויות הכי פסולות שלהם. בשלב הזה הוא מזכיר שולייה של רשע מסרט של דיסני, שמשמש ככלי לשרת את המנהיג ומקפיד ללא הרף להרים לו, להלל ולשבח. יכול להיות שזה מגיע מהערצה אמיתית לאנשים עם אישיות חזקה, יכול להיות שזאת אסטרטגיה פרופר. בפועל, דרור לא יוצא אמיץ במיוחד כשהוא נכנס לקרבות אימה רק עם מי שהוא מזהה כחלש ממנו; למעשה, ולא בפעם הראשונה, הוא מסמן וי על כל מה שהופך אדם לבריון.
והייתה גם הדחה – כזאת שתוארה לנו כיוצאת דופן ובסוף התבררה כקצת דרדל'ה. אחרי שהצופים בבית שוב אכזבו והביאו את יוכי ואת רועי לשני המקומות האחרונים – שני דיירים מעולים אם תשאלו אותי – דיירי הבית בחרו באופציה הפחדנית והעיפו את רועי. הבאסה מההדחה של רועי הוקלה רק בזכות העובדה שיוכי נשארה איתנו עוד שבוע. הסיפור שלה על המגורים ברחוב והיציאה בשאלה, גם אם סופר בעבר אי-אלו פעמים בשלל תוכניות וראיונות, הצליח להיות מרגש. ובכלל, היא אמנם מגדירה מחדש את המונח "פיוז קצר", אבל לפחות היא אותנטית. גם היא וגם רועי היו דיירים של כניסה ראשונה, וקשה לא לחשוב לאן הם היו מגיעים אם היו נכנסים לבית במקום אנה ונתנאל, למשל.
אי אפשר להתעלם מהפרומו לפרק שישודר הערב, בו פיצוץ בין תרצה ושלקה גורם לאחרונה לצאת מפרופורציות – אפילו יחסית אליה (זעקת ה"אני מ-ח-ו-ס-ל-ת" כבר מתחילה לתפוס בטיקטוק). האם זה מסמן את סוף ההרמון הנשי שאיסקוב בנה סביבו? האם שלקה תאלץ סוף סוף לבנות לעצמה אישיות משל עצמה? ניאלץ לצפות ולגלות.
