"ברגע אחד – כל השקט היפני נעלם מהראש", המשיכה וסיפרה. על אף שהיא כאמור לא לקחה איתה את מזרק האפיפן, במזל לחברתה היה כדור וכך גם למשפחה ישראלית נוספת שפגשו במקום: "בפוקס לדליה יש כדור חלש (וגם לעוד משפחה ישראלית שפגשנו שם) ואני שותה מים כאילו זה יבטל את המרק. הצוות היפני נראה על סף חארקירי כשהם מבינים סוף סוף מה הם עשו (ומיד שולחים לנו עוד סטייק על חשבון הבית לשולחן. מה הקשר? שנמות שבעים?), אנחנו שואלים איפה בית החולים הקרוב, כדי לדעת למקרה ש…. אבל הם כבר הזמינו אמבולנס".
"מצד אחד האופטימית שבי יודעת שיהיה בסדר, מקלילה לילדים, מדברת ברוגע עם הפרמדיקים, מתלוצצת על חלוקה של אוסף כוסות הסטארבאקס ומזכירה לעצמי שיש לי מכתב בכספת לרחלי. מצד שני? פאניקה. מה אם באמת יקרה משהו? איך לא הבאתי מזרק או כדורים? איך לא וידאתי עם המלצרית שהגישה את המנה? איך לא השתמשתי בגוגל טרנסלייט? יש לי עוד המון דברים להספיק".
על אף הרגעים המלחיצים שחוותה, הסיפור הסתיים בטוב, והיא לא חוותה תגובה אלרגית חמורה: "ועוברות 10 דקות. ועוד 10. ועוד 10. וכלום. לא קורה. מסתבר שמרק ששרימפ רק שחה בו לא נחשב. או שהכדור של דליה עזר. או המים. או שהיה לי מזל. או שגם וגם וגם וגם".
לוקץ' סיימה בנימה אופטימית, ולא שכחה להוסיף את המסר החשוב: "מה הלקח? אל תהיו יסמין. אם יש לכם אלרגיה – ובמיוחד בחו"ל, תבנו על עצמכם. אפיפן. כדורים. פתק בשפת במקום. ולא, לא מספיק ש"סימנתם בטופס". תשאלו. תשאלו שוב. ואז עוד פעם".
