על מה חושבת אם ישראלית לבנים ברגע הלידה? אתן הרי יודעות. היא כבר מהרהרת ביום בו בנה יהיה בן 18 והמדינה תשים עליו את ידה ותיקח אותו לצבא. אורנת למפרט 46, יוצרת רב תחומית כתבה ומשחקת בהצגת היחיד "כאם לשלושה בנים", מעין קברט סאטירי שמתנהל בתוך מציאות מורכבת ונע במסע חייה של האם. במידה רבה למפרט מבססת את ההצגה על סיפורה האישי כאם לשלושה בנים: כליל 16.5, תומא 13, וענבר 7.
ההצגה הועלתה לראשונה בתיאטרונטו 2024 במסלול הקצר (קצרנטו) וזכתה בפרס בחירת הקהל. לאחר התחרות החליטה היוצרת להגדיל את היריעה הקצרה להצגה באורך מלא בן 50 דקות, איתה היא מופיעה עכשיו ברחבי הארץ. במוצ"ש 26.7 תעלה ההצגה בתיאטרון יפו.
זהו תיאטרון חזותי. אורנת למפרט נמצאת לבדה על הבמה תוך שהיא משלבת חפצים, ליפסינק, קטעי ארכיון הקלטות אודיו שליקטה מהודעות הוואטסאפ המשפחתיות בהן נשמע קולם של שלושת בניה, כשאת הדמויות במחזה מגלמים ירקות: עגבניה (האם) מלפפון (האב) וגזרים (הילדים). זו הצגה שופעת הומור גם הומור עצמי.
פרץ הכתיבה יצא מלמפרט שהייתה בתרגיל כתיבה במסגרת לימודיה לתואר שני במסלול "מופע עצמאי" באוניברסיטת תל אביב ובהשראת 7 באוקטובר. במהלך שבוע אחד קשה אירעו בסביבתה התרחשויות טרגיות: בן של חברה נהרג בצבא, אמו של בן זוגה יונתן נפטרה במפתיע והשכן שלה שמלווה רועי צאן בשטחים לקה בהתקף לב.
שם ההצגה "כאם לשלושה בנים" לקוח מנאום שנשאה שולמית אלוני ב-1974 כנגד ממשלת המחדל וגולדה מאיר שקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים: "…כאם לשלושה בנים ששניים מהם משרתים בצבא, איננה מאמינה לכם, אינני מאמינה לדבריכם, אינני מאמינה לשיפוטכם"…התריסה אלוני כנגד גולדה מאיר וממשלתה.
ארבעה חודשים לאחר השבעתה, נפלה הממשלה בעקבות התפטרותה של גולדה מאיר.
"הנאום של שולמית אלוני מקנן בראשי שנים רבות ואף שילבתי אותו במחזה אחר שכתבתי וגנזתי. המחזה הנוכחי דגר בתוכי זמן רב זה היה הריון ארוך וסופו לידת בזק" אומרת למפרט.
"אני עוברת עם הקהל את מסלול חיי במין שרשרת חיול, החל מרגע המפגש עם יונתן בן זוגי. בירקות שעל הבמה: אני עגבניה אדומה ועגולה מעין סמל יוני, יונתן קיבוצניק מבית אלפא בדמות מלפפון שהוא סמל פאלי ואילו הבנים הם גזרים, ירקות שורש בצבעים שלי אך דומים במראה ליונתן" היא מתארת. ומבליחה הערה כבדרך אגב: "הבנים שלי לא ראו את ההצגה, למרות שהם משתתפים בה בקולם".
"יש לי המון שאלות ותהיות על הנרטיב החברתי על אותם דברים שאנחנו לא מדברים עליהם, למשל, העובדה שבגיל 8 ימים אנחנו עושים לילד ברית מילה ובגיל 18 הוא מתגייס וזה בא כביכול באופן טבעי".
אינך רוצה שהילד יתגייס?
"אני לא קוראת לסרבנות. אנחנו לא משוויץ, אנחנו גרים בישראל מדינה מוקפת אויבים. אגב, בכל ההצגה לא מופיעה המילה 'צבא'. אני לא רוצה שאנשים יצאו מההצגה ויגידו זו הצגה של שמאלנית. זו איננה הצגה פוליטית אלא הצגה של אמא. לאמהות באפרת ולאמהות בכליל יש רצון משותף: הן רוצות שהילדים שלהן יחיו".
מה את יכולה לעשות במציאות המורכבת הזאת?
"ראשית אני מסרבת לעשות את הדברים על אוטומט. אני באה לשים מראה מול החיים שלנו כדי שנשאל שאלות קשות, על המחיר וגם האם ואיך אנחנו צריכות לכוון מחדש את המערכת.
כאמא, התפקיד שלי הוא לשמור על הילדים שלי. ברור לי שאני נמצאת בניגוד אינטרסים מול המדינה. כאמא לביאה אני מגוננת על הילדים מרגע לידתם, אני דואגת שהם יאכלו אוכל בריא, מחנכת אותם לערכים, להיות אנשים וחברים טובים ואני כאילו עוצמת עיניים מפני הרגע הזה בבקו"ם, כשהילד מגיע לגיל 18 והמדינה לוקחת אותו לצבא.
היו ימים בהם שיקרנו לעצמנו כשאמרנו: 'עד שהילד יגיע לגיל 18 כבר לא יהיו מלחמות ולא נצטרך צבא'. אבל עתה ובמיוחד במציאות הנוכחת המורכבת והקשה, אני עוצמת עיניים מפני הפחדים הכי עמוקים שלי, וזה הרי מנוגד לטבע האמהי.
אני דורשת מעצמי אחריות הורית ולא רק נאמנות למדינה.
אבל כשהאם מעלה ספקות ושואלת שאלות, היא נזרקת מחוץ לקונצנזוס ונחשבת אמא רעה, מורדת או בוגדת.
לפני שהילדים שלנו נולדו, היה זה ארגון 'ארבע אמהות' שהוציאו את צה"ל מלבנון, אני שייכת לדור האמהות שהגיע תורן להתריע, המחזה הזה הוא העמידה שלי בצמתים. 'אני לא מאמינה לדבריכם, לשיפוטכם, לכושר המחשבה שלכם' כדבריה של אלוני.
אבל את עלולה לעמוד גם בדרכו ורצונו של בן ה-18 שרוצה להיות כמו חבריו.
"לאורך השנים יש אצלנו בבית שיח פתוח וער בנושא. הילדים יודעים שאני עושה את ההצגה בשבילם, שהיא באה ממקום אמהי ודואג. ענבר, הבן הצעיר שלי קורא להצגה 'מעשה בשלושה בנים'.
אז נכון שעד גיל 18 הם מקשיבים לאמא, ולאחריו הם מקשיבים יותר לקבוצת השווים שלהם. כליל בני הבכור רוצה לשרת בצבא. גם יונתן ואני שירתנו בצבא.
אני סבורה שאנחנו לא צריכות לשנות את אופן גידולם של הבנים, עלינו לשנות את המערכת, ככל שזה נשמע בלתי סביר.
אני נתלית בסיפור אגדה על שריפה שפרצה בג'ונגל וציפור שיר אחת קטנה הייתה ממלאת את מקורה בטיפות מים ושופכת לשריפה. 'מה את עושה. נראה לך שכך תצליחי לכבות את השריפה?' לגלג עליה האריה. ענתה הציפור 'אני עושה מה שאני יכולה לעשות ושכל אחד יעשה את שלו ונתגבר על השריפה'.
כך גם אני. עושה את מה שאני יכולה באמצעות האמנות שלי".
לפני שנים אחדות הקימו אורנת למפרט ובן זוגה יונתן סולאג' את "תיאטרון הגברת" – תיאטרון קרקס נודד, בובנות ועוד. יחד הם מופיעים עם היצירות שלהם בארץ ובעולם.
אורנת למפרט, מתגוררת עם משפחתה במצפה חרשים הנמצא במרחק 9 ק"מ מגבול לבנון. ב-7.10 שהוא גם יום הולדתה, בערב שקדם לשבת השחורה תקפה אותה מין בעירה פנימית. "אני לא יודעת להסביר מה קרה לי אבל ערב לפני אמרתי ליונתן שאי אפשר לחגוג מחר. למחרת היינו בפסטיבל בחורף הכרמל וקיבלנו טלפון מבן משפחה שאמר לנו 'סעו מיד הביתה'".
שבועיים לאחר ה-7 באוקטובר טסה אורנת עם שלושת הבנים והם שהו בספרד במשך שבעה שבועות. "אמרתי ליונתן, שהצטרף אלינו בהמשך, אחזור רק אם יקרה משהו עם הממשלה הזאת או שילדי משפחת שוהם ממעלה צביה (שביקרו את המשפחה בבארי ונחטפו) יחזרו. שנה אחר כך עם ההסלמה בצפון (פינו ישובים במרחק 5 ק"מ מהגבול. אנחנו במרחק 9 ק"מ מהגבול) מערכת העצבים שלי אותתה לי שאנחנו שוב צריכים לעוף מכאן. טסנו לאיטליה וגם משם חזרנו. פגשתי לא מעט אמהות שטסו לבד עם הילדים בעוד הבעלים נשארו בארץ. אבל הניסיונות לצאת מכאן לא צלחו. הפער הזה ביני לבין יונתן נמצא גם כן בהצגה".
ההצגה "כאם לשלושה בנים" היא תחנה ראשונה בטרילוגיה. בחודש אפריל 2026 תגיע אורנת לתחנה השנייה כשתצטרף לרזידנסי בספרד לכתיבת הצגה העוסקת ביחס העולם מולנו מאז ה-7.10. "יש לי חברים וקולגות שב-7.10 היו מלאי חמלה כלפינו, אבל די מהר הכל התהפך עלינו והפכנו לאשמים".
בתחנה השלישית מתכוונת למפרט ליצור סרט דוקומנטרי שיעסוק בפערים וקרעים שנוצרו בין בני זוג וחברים בעקבות ה-7.10. "יונתן ואני שונים בראיית הדברים, בנושא הבנים והמדינה. בעוד שהוא העמיק את השורשים אצלי קרה היפך. אני נמצאת בתוך ספינה מיטלטלת. כאן זו המדינה שלי, המשפחה החברים התרבות והשפה שאני יוצרת איתה. מבחינת חומרי יצירה זה גן עדן לכותבים, אבל החיים כאן לעיתים הם גיהנום".
"כאם לשלושה בנים"
הצגות קרובות
מוצ"ש 26.7 21:00 | תיאטרון יפו
30.8 | תיאטרון הידית פרדס חנה
9.9 | בכפר האקולוגי כליל
