עשרים שנה חלפו מהלילה שבו סיכלנו ועצרנו את בצלאל סמוטריץ' וארבעת חבריו: הייתי אז איש שטח בשירות הביטחון הכללי, אחראי על סיכול טרור לא ערבי. כשהתקבל המידע – היה ברור: החמישה מתכננים פעילות חשאית שבמנדט הייעודי של השב"כ, שמטרתה לשתק את מדינת ישראל כדי למנוע את יישום תוכנית ההתנתקות. ניסינו דרכי מניעה שונות, כולל שיחות הרתעה בתחנת משטרת רמת גן, ישבו להם "על הזנב" שבועות מספר.
ליל המעצר לא יישכח, דווקא משום שמצאנו עצמנו לפתע בלי כוח מעצר. באותו ערב נערך טקס פתיחת המכביה ברמת גן, והתרעת טרור מהמגזר הערבי ריכזה את כל כוחות המשטרה באצטדיון. נאלצתי לאלתר: גייסתי קבוצת מתנדבים בכשירות חלקית, חלקם הגיעו בכפכפים. כל מפקד תחנה תרם את המתנדב האחרון שנותר לו.
המתנתי שעות לאינדיקציה מבצעית עם חבורת מתנדבי משטרה כשירים חלקית. כשבוטלה ההתרעה בסיום הטקס ברמת גן, הגיע כוח ימ״מ שצורף אלינו. אמרתי "פעל" והמעצר – שהיה מהמהירים שראיתי – בוצע. ממצב שחששתי שהמתנדבים בקושי יצליחו לתפוס את החמישה, לכוח המקצועי ביותר שיש…
למחרת פורסם כי נעצרו חמישה פעילים שברשותם 700 ליטר דלק – פרט צבעוני, אך לא בהכרח לב העניין. סיכלנו פעולה שהייתה עלולה לפגוע במהלך חוקי של ממשלת ישראל. מהמעצר המשכתי למבצע נוסף והחמישה הועברו לחקירה – ולא שיתפו פעולה. לאחר שלושה שבועות של שתיקה, כמקובל אצל בדוקאי שב"כ במגזר זה, והארכות מעצר, שוחררה החבורה למעצר בית. כשההתנתקות כבר בוצע לא היה טעם להאריך עוד את מעצר הבית שלהם.
ראוי להדגיש: רוב מוחלט של מתנגדי ההתנתקות, מחנה הימין המתון והלגיטמי, פעלו כחוק. הפגנת הענק בכפר מימון, שרשרת הידיים מגוש קטיף לירושלים, ואפילו ההתנגדות לפינוי עצמו – היו ביטוי למחאה אזרחית דמוקרטית. ניכר כי מחנה הימין המתון הפיק את לקחי תקופת רצח רבין.
השב"כ באותה תקופה גם הוא כבר הפיק לקחים מרצח רבין, הרחיב את חטיבת הסיכול הלא-ערבי, ושיתף פעולה עם המשטרה באופן הדוק. רוב האירועים טופלו על-ידי המשטרה, אך חריגים מסוכנים לא חסרו: חיתוך תשתיות תקשורת של בזק, ניסיון לשתק מוסדות חינוך, הנחת מטעני דמה, ופרובוקציות דוגמת זריקת ראש חזיר למסגד חסן בק ביפו – שעלולה הייתה להצית פרעות של ממש. גרעין ימני קיצוני וחריג שהיה היוצא מן הכלל שלא העיד על הכלל.
סמוטריץ' וחבריו נכשלו אז. אנחנו הצלחנו. אבל סמוטריץ' הפיק לקחים – לא אידיאולוגיים, אלא טקטיים. הוא הבין שכדי לשנות עליו להגיע ללב מוקדי קבלת ההחלטות. היום, עשרים שנה אחרי, הוא שם. והמטרות נותרו דומות.
זו זכותו. זו גם הדמוקרטיה. אך חובתי להזכיר: סמוטריץ' אז והיום הוא סמן קיצוני. רוב מחנה הימין הדתי ממלכתי, שומר חוק, ערכי. הוא – חריג. זו גם הסיבה שהמפלגה שלו מדשדשת על גבול אחוז החסימה, מצביעי ה"ציונות הדתית" מתונים, ממלכתים ושומרי חוק, אינם הולכים אחריו בהיותו קיצוני בהרבה.
והיום, עשרים שנה אחרי, כחבר בכיר בממשלה, הוא בין אלה שמעכבים את עסקת החטופים. כבר לא צעיר פורע חוק, אלא דרג מקבל החלטות. לא מתכנן פעילות חשאית – אך כן בולם שחרור חיים. כאילו השליטה באדמה קודמת לפדיון שבויים.
בשירות הביטחון לא מודדים הצלחה בהרשעה – אלא בסיכול. אז מנענו. היום, סמוטריץ נבחר ציבור ומכאן שההשפעה על ההחלטות תלויה בציבור, גם ציבור בוחריו אך גם הציבור כולו. רוב מוחלט של הציבור בעד הפסקת המלחמה והחזרת החטופים, ובהמשך המשך מלחמה עיקשת בחמאס על הרוב הזה להראות זאת על מנת שנבחרי הציבור יממשו את רצון העם, ולא את רצון השוליים הקיצונים, בשטח או בשולי הקואלציה.
הכותב: דביר קריב – שירת 22 שנה בשב"כ כאיש שטח מחטיבה לסיכול טרור לא ערבי, היה אחראי על המודיעין בחקירת רצח רבין. כיום מחנך ומרצה על ערכי דמוקרטיה.
