גם אני נפגעתי מאחד המטחים. החזיקו את צוותי החילוץ – לכל יושבי הבית, כולל כלבה כנענית מעורבת, שלום.
אז מה קרה? טיל שפגע באחד הרחובות הסמוכים גרם להדף שפוצץ את חלונות הדירה, דירה שכורה אליה עברנו אך לפני חודשיים. אחרי ההלם הקל שאחז בנו (זה בכל זאת לא נעים לשמוע רעש גדול, לשהות בממ"ד בלי לדעת מה יראו עיניך כשתצא – ואז לפסוע בינות שברי זכוכיות), התחלנו לאסוף את השברים, תרתי משמע – ולמצוא פתרון ביניים.
שמתי פעמיי אל חנות כלי הבניין הקרובה ורכשתי ניילון (כמו זה שהיה אמור להגן עלינו במלחמת המפרץ) וקופסת נעצים. הטור הזה לפיכך נכתב אליכם מתוך "סוכת השלום" שלנו, שחלונותיה ארעיים.
מתי יתוקן הנזק? ובכן הבוקר, כשבוע לאחר הפגיעה, הגיע לראשונה הזגג כדי לקחת מידות. בעלת הדירה קידמה את הגעתו הגם שלא אושר לה עדיין החזר הוצאות מלא, אלא מתוך הגינות בסיסית.
מדובר בנזק קל, פעוט ממש – וממש כמו ראש הממשלה גם אני יודע שיש מי שמשלמים מחירים גבוהים בהרבה, גבוהים אפילו מפגיעה של מה ששלישיית הגשש החיוור כינתה בשעתו: "טיל קרקע ביטול חתונה".
אז יש מי שנפגעו קשה יותר. אני לא מדבר על פצועים חלילה או על מי שביתם הוכרז כלא כשיר למגורים, אלא על מי שספגו נזק דומה לשלי, אולי חמור מעט יותר, שאין להם בעלי דירה מתחשבים או שאין ידם משגת למצוא – ולו פתרון זמני.
הבטיחו מענק מידי (שגם הוא לא הגיע כמובטח לידי מי שזקוקים לו) של כמה מאות שקלים למי שפונה מביתו. זה הגיוני – אחרי הכל הוא אמור לרכוש מיד מעט בגדים, תכשירי היגיינה, חיתולים ומזון תינוקות (הסכום הזעום מלמד שאיש מבין המחליטים על חלוקתו לא ביקר בסופרמרקט, סופרפארם או חנות בגדים לאחרונה), אבל יש רבים עוד יותר שלא פונו ונאלצים להוצאות חירום: זגגים, נגרים, מסגרים ועוד.
אצלנו, תודה לאל, הנזק היה קל בלבד ותוצאות הלוואי שלו הן שאיבדתי תחושה באגודל מרוב תקיעת נעצים במסגרת העץ של החלון, שהמזגן מקרר מעט פחות ונזכיר גם כמה יתושות שהסתננו מבעד לניילון הלא אטום.
רק שהנזק הפעוט הזה פתח עבורי צוהר למצוקתם של רבים שמחפשים מענה ולא מוצאים אותו, במדינה שיש לה צבא נהדר, תעשיית הייטק שמשיגה יתרון טכנולוגי, אפילו מערך מוניציפלי ראוי להערכה (בהכללה, משתנה כמובן מרשות לרשות), אבל אין לה ממשלה מתפקדת.
