נוסעי ה"קראון איריס" של חברת מנו ספנות לא האמינו שזה קורה להם. הם עגנו מול חופי יוון וביקשו לרדת לחוף, אך נחסמו. הפגנה פלסטינית חיכתה להם על החוף, והנמל נסגר. הרגע הזה, הקצת מצחיק, שמזכיר את ספינות המעפילים שהתדפקו על שערי פלשתינה, ארץ ישראל, לפני 80 שנה, היה המחשה עצובה למציאות החדשה של היום. לא רוצים ישראלים.
אבל הרגע הזה לא עמד בזכות עצמו. באותה שעה ממש התכנסו באחד מאולמות הכנסת חברי הציונות הדתית כדי לחלום ביחד את חזון השיבה לעזה, עזה החדשה. הם כבר ראו לפניהם עיר נופש, מרכז אקדמי, מרינה ומה לא.
הגדילה לעשות השרה גמליאל, שהציגה בגאווה את ״תוכנית גמליאלי״, סרט AI מגוחך שהמחיש את עזה החדשה, עזה ללא פלסטינים, שלא יפריעו חס וחלילה. הישראלים על הקראון איריס אולי הבינו השבוע, לראשונה, מהו מצור על ישראלים, ואיך זה נראה כשאומרים ״ישראלים החוצה״, אבל הקיצונים־משיחיסטיים המשיכו לרקום את החזון החדש שלהם.
לא חזון, רבותיי. אסון.
באותו יום שהתגלגלו שני האירועים האלה וחזינו בהתפעלות ב"תוכנית גמליאלי", 25 מדינות, עשרים וחמש – ובהן צרפת, בריטניה, שווייץ, איטליה ויפן, קנדה ואוסטרליה – שלחו מכתב תקיף לממשלת ישראל. כן, הן רוצות לראות שחרור חטופים, אבל באותה נשימה הן מאשימות את ישראל בסבל האזרחים בעזה, דוחות את רעיון העוועים של ״עיר הומניטרית״ ותובעות לסיים את הלחימה.
משרד החוץ הישראלי מיהר לדחות את הטענות הללו של מיטב מדינות העולם, ובהן הדמוקרטיות שאנו כל כך רוצים, רצינו, להשתייך אליהן. עכשיו הן מפנות לנו את הגב.
התמונות הקשות מעזה, אשר אפילו ערוצי הטלוויזיה הישראליים כבר אינם יכולים להתעלם מהן, מציגות מאות אלפי עזתים שמנהלים קרבות הישרדות על משאיות המזון הנכנסות לעזה. ולא, אל תעשו לי השוואה היסטורית בבקשה, אנחנו כבר רואים מה שבעולם רואים חודשים ארוכים, אסון הומניטרי בקנה מידה עצום, העולם הזה יעצור אותנו במוקדם או במאוחר, ובינתיים הוא כבר מסתייג, מזהיר, מעניש.
מכל הדברים האלה, שאותם ישראל מכנה בקלות יתרה ״אנטישמיים״ כדי להקל על עצמה, ההתפתחויות האלה מלמדות על נסיגה מהותית במעמדנו הבינלאומי וביכולתנו להמשיך להילחם. מתוכן, חמורה במיוחד הנסיגה במצבנו בארה״ב. בארה״ב? כן. ממש. ארה”ב, שהולכת ונשמטת לנו מהידיים.
אי אפשר להפחית בחשיבותם של הגיבוי והעזרה האמריקאיים לאורך השנים, אבל במיוחד מאז 7 באוקטובר. כן, כן, שני הממשלים, ממשל ביידן ואחריו ממשל טראמפ, כל אחד ממניעיו, כל אחד בדרכו. בשורה התחתונה – קו החיים שלנו עובר באמריקה. דונלד טראמפ התקשר השבוע לבנימין נתניהו אולי יותר מפעם אחת. אנחנו שמענו על שיחה אחת.
הוא, הנשיא, איבד את הסבלנות. הוא מסתייג מהתקיפות הישראליות בסוריה. בבית הלבן אפילו כינו את נתניהו ״משוגע״, טענו שנתניהו מכשיל את מדיניות הנשיא טראמפ בסוריה, וגם שייכו לכאן את הפגיעה בכנסייה הקתולית בעזה. צה״ל הודיע שהפגיעה הייתה בטעות ובודקים.
אני מחכה לתוצאות הבדיקה.
טראמפ קיבל את הרמז
אז מה קורה בארה״ב? השבוע פרסמה רשת CNN סקר. הסקר הוא הצלע החסרה בסיפור הזה, שמסבירה למה טראמפ יכול ללכת רחוק ביחסו לנתניהו. בסיס התמיכה של ישראל, בארה״ב, לא במדינות ה״אנטישמיות״, הולך ונחלש. 23% בלבד מהאמריקאים סבורים כי הפעולות הצבאיות של ישראל בעזה מוצדקות. 1 מתוך 4 אמריקאים בלבד. זוהי ירידה של 27% לעומת סקר של אותה חברה, שנעשה מיד לאחר טבח 7 באוקטובר.
הירידה היא נחלתם של שני המחנות הפוליטיים, אבל במיוחד אצל הדמוקרטים, שאצלם איבדה ישראל 31%. היא עמדה על 38% מיד לאחר הטבח, ועכשיו 7% בלבד מצדיקים את פעולותיה של ישראל. ישראל נחלשת לא רק אצל הדמוקרטים, שאצלם מצבה היה קשה מלכתחילה, אלא גם במחנה הרפובליקני, שיש אצלנו הסבורים כי הוא ב״כיס שלנו״. הירידה היא מ־68% ל־52%.
ונתון אחרון, שבעיניי הוא המדאיג ביותר: במחנה הצעירים, משתי המפלגות, רק אחד מכל 10 צעירים מתחת לגיל 35 מצדיק את פעולותיה הצבאיות של ישראל בעזה. אותם צעירים גם מסתייגים באחוז גבוה מהתמיכה של ארה״ב בישראל. אם כך חושב הדור הצעיר של שתי המפלגות באמריקה, מותר להניח מה צופן לנו העתיד?
ישראל מפסידה בכל החזיתות
במדינה מתוקנת נתונים אלה, תמונת מצב כזו, היו מקפיצים את מנהיגי המדינה. הרי ללא לגיטימציה בינלאומית, ישראל אינה יכולה לנהל את מלחמותיה, מוצדקות ככל שיהיו. היא אינה יכולה להתקיים כלכלית ללא היצוא המסחרי לאירופה ולארה״ב, היא לא תוכל לעמוד בסנקציות בינלאומיות של האו״ם ומוסדותיו השונים, אם לרגע אחד, אחד בלבד, כפי שעשה נשיא אובמה ב־2016 דקה לפניו סיום כהונתו, ארה"ב לא תטיל וטו על החלטות אנטי־ישראליות, או תאיים בסנקציות הפוכות על ארגונים אלה.
טראמפ יודע לקרוא סקרים. רק השבוע הוא למד כי בחצי השנה הראשונה לכהונתו פחתה רמת התמיכה בו ובמהלכיו השונים. הוא קיבל כבר את הרמז לגבי איפה רוצים אותו אזרחיו ובמי עליו לתמוך.
״עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב״, נאמר בספר במדבר, פרק מג, פסוק ט. בשנת 2025 זה לא חזון – זה אסון.
הכותב הוא דקאן ההיברו יוניון קולג׳ – מכון למדעי היהדות בירושלים, ולשעבר שר התפוצות ודובר צה״ל
[email protected]
