ספטמבר 1990, יקנעם. לילה שחור. עובדי מפעל סולתם, מקור הפרנסה העיקרי בעיר, מתבצרים בין שערי המפעל לאחר הודעת הנהלה על פיטורים המוניים. בתגובה הם שוכרים חברת אבטחה, ומאבטחים חמושים בכלבי רוטוויילר פושטים על המפעל באישון לילה ומפנים את העובדים בכוח. העיר כולה רועדת. האירוע נכנס להיסטוריה המקומית בשם “ליל הכלבים”, ולא במקרה: הוא סימל את הקריסה הכואבת של יישוב שלם, שהמפעל היה לו ללב, לריאה ולשלד.
בסולתם ייצרו תותחים ובנו עתיד. הילדים ידעו שהמסלול שלהם יעבור שם. בתיכון למדו ריתוך ומסגרות, וילדי העובדים קיבלו עבודות קיץ “כרטיס כניסה” למפעל. כשסולתם קרסה, לא רק המפעל נסגר אלא גם התקווה של עיירה שלמה. מי שנבחר לראשות המועצה זמן קצר לאחר מכן היה סימון אלפסי. העירייה הייתה מדממת: 35% אבטלה, עשרות דירות עמידר ריקות, מערכת חינוך שמתאימה רק לתעשייה שקרסה, ושום תעסוקה חלופית. “הבנתי שצריך להתחיל מאפס”, הוא נזכר. “אי אפשר לשפץ את מה שנהרס – צריך לבנות חזון חדש לגמרי”.
וזה בדיוק מה שהוא עשה. אלפסי גייס עולים ממזרח אירופה, הקים גני ילדים חדשניים; גן מדעים וגן תקשורת, ראשונים מסוגם בארץ, דחף להקמת אזורי תעשייה נקיים, יזם הטבות להייטק, הפעיל מערכת סבסוד לחברות, והקים חברה עירונית לפיתוח כלכלי. הוא גם היה האיש שהביא את כביש 6 ליקנעם, ולא פחות חשוב את מלנוקס.
בשנת 1999 הגיעו שני צעירים עם חזון לעיר וחיפשו משרד לפיתוח שבב. הם קיבלו חלל של 94 מ”ר, סמוך להריסות סולתם. זו הייתה תחילתה של מלנוקס. אייל ולדמן, מייסד החברה, נזכר: “בהתחלה אנשים עיקמו את האף-יקנעם לא הייתה יעד טבעי להייטק. אבל הבאנו מאות משפחות חזקות, בוגרי טכניון, והפכנו את העיר לעוגן טכנולוגי ושיפרנו את הרמה הסוציואקונומית שלה״. ב־2019, נמכרה מלנוקס לאינבידיה תמורת 6.9 מיליארד דולר.
כיום, אינבידיה מפעילה שני מבנים בעיר, ובונה מבנה שלישי. עיריית יקנעם, בראשות רומן פרס, פועלת כעת לאתר עבורה מגרש נוסף כדי לאפשר את המשך ההתרחבות. “אנחנו יודעים להסיר חסמים מהר, לתת היתרי בנייה תוך חודשים”, אומר פרס. “אינבידיה יודעים שיקנעם היא הבית שלהם – כמו שארצעת הברית היא הבית של פורד”.
יקנעם 2025 היא לא אותה יקנעם של 1990. בעיר פועלות כיום כ-240 חברות טכנולוגיה, אחוז גבוה במיוחד של תושבים צעירים – כ־60% מתחת לגיל 40 ואיכות חיים שמושכת אוכלוסיות חזקות מכל רחבי הארץ. רק לאחרונה נחתם הסכם גג עם המדינה לבניית כ־5,700 יחידות דיור חדשות, ופרויקט התחדשות עירונית גדול יצא לדרך בשכונת נוף לכרמל – שכונה שנבנתה על ידי עולים מהמעברות, וכעת תשתנה מהיסוד.
לצד הפיתוח הפיזי, העיר בונה גם את העתיד החינוכי שלה. “אנחנו לא מלמדים ילדים איפה בייג’ינג על המפה, בזמן שהם כבר מתעסקים בבינה מלאכותית בכיתה ב’”, אומר פרס. “ביחד עם אנשי חינוך, בני נוער ומנכ”לי הייטק, אנחנו בונים את מערכת החינוך של 2040”. התוצאה מורגשת כבר היום: אחוז הזכאות לבגרות בעיר הוא מהגבוהים בארץ והיא נחשבת לאחת ממערכות החינוך המובילות.
גם הכלכלה המקומית פורחת. המחיר הממוצע לדירה בעיר עלה מ־1.6 מיליון שקל ב־2022 לכ־1.95 מיליון שקל ב־2024 – זינוק של 23% בשנתיים. דירת 4 חדרים יד שנייה עולה כ־26,000 ש״ח למ”ר, ודירה חדשה כ־28,000 ש”ח למ”ר. ביקושים גבוהים מגיעים מהקריות, חיפה, נוף הגליל ואף מהמרכז, כך מסביר ד"ר אסף גסטפרוינד, שמאי מקרקעין ועורך דין.
“העיר מושכת אוכלוסייה חזקה – זה לא מקרי”, מסביר שי הירשביין, סמנכ”ל שיווק בשין ישועה. “אנחנו רואים זוגות צעירים, משפרי דיור, ואפילו תושבים מהרצליה ותל אביב שעוברים לפה. כי יש פה הכול-נגישות לכביש 6, מערכת חינוך, תשתיות, ירוק, תרבות, תעסוקה. זה שילוב מנצח”.
גם ישי רוט, משנה למנכ”ל קבוצת שובל, שמוביל שלושה פרויקטים ביקנעם, מזהה את התנופה: “מכרנו פנטהאוזים ב־6.45 וב־8.5 מיליון שקל. הביקוש עצום. יש תכנון, יש שיווק, והכי חשוב – יש עירייה שעובדת יחד עם היזמים, לא נגדם”.
את עוצמת השינוי מרגיש גם שאול גלמן, שותף מייסד ונשיא חברת RealView Imaging, שפועלת מהעיר. החברה מפתחת טכנולוגיה רפואית חדשנית להדמיות הולגרפיות בזמן אמת, ומשרתת מנתחים בבתי חולים מהגדולים בעולם. “עברנו ליקנעם מתוך תפיסה ציונית. 90% מהעובדים שלנו בוגרי הטכניון. זה לא רק מקום נעים לחיות בו. זו עיר שנותנת גב אמיתי ליזמות”, הוא אומר. “כביש 6 חוסך לנו שעות, ויש פה שילוב נדיר של חדשנות, שקט ונגישות. אי אפשר לבקש יותר מזה”
אבל לא רק נדל”ן והייטק: ביקנעם מבינים שמנועי הצמיחה הם האנשים עצמם. מרכז הצעירים העירוני פועל עם חיילים משוחררים, סטודנטים, משפחות צעירות ויזמים; תנועות הנוער משגשגות, והפארקים מוצלים ונקיים. העיר שומרת על איזון עדין: רק כ־37% משטח העיר בנוי – וכל השאר שטחים פתוחים, שמורות טבע ואזורי נופש.
גם המרחב התחבורתי ממשיך להתפתח: דרכים חדשות, יציאות נוספות לעיר, קו מטרונית לחיפה, תכנון תחבורה ציבורית חכמה – ואפילו חזון רכבים אוטונומיים שמתוכנן להיכנס בשלבים. “אנחנו לא נקנה רכב אלא נרכוש חבילה באפליקציה ונעלה לרכב אוטונומי שייקח אותנו ליעד”, אומר פרס. “זה יקרה. לא מחר אבל יקרה”.
ובתוך כל זה, התושבים עצמם מרגישים. נאור, תושבת ותיקה, אומרת: “זו עיר נקייה, שקטה, בלי פשע. העירייה זמינה, הכל מטופל מיד. יש פה תחושת קהילה אמיתית”. אליהו, תושב נוסף, מוסיף: “יש פה הופעות, תרבות, מסגרות לילדים. רוצים בילוי? נוסעים לחיפה או לתל אביב. אבל לגור? רק ביקנעם”.
יקנעם היא עיר שקמה מהריסות, אך לא נשארה שבויה בזיכרונות. היא עברה מ”עיר עם מפעל” ל”עיר עם עתיד”. הפכה את הסיפור של סולתם לקרקע פורייה לצמיחה. 35 שנה אחרי “ליל הכלבים”, יקנעם לא רק שינתה את עורה, היא החליפה את כל הדי־אן־איי. לא בכאב אלא בבחירה.
