לאחרונה טען בני גנץ כי הצבא השיג הישגים צבאיים מובהקים ברצועת עזה אך הדרג המדיני מנע את הצבא מניצחון סופי. עם זאת, טענה כגון זו אין בה כדי לשקף את המציאות המורכבת בכל מערומיה. בעוד הביקורת על הדרג המדיני מוצדקת, הצגת הצבא כמי שהשיג הישג צבאי אדיר אינה נכונה. בפועל, הצבא לא השיג את מטרות המלחמה: הכרעת חמאס ושחרור כל החטופים.
הצבא לא רק שלא השיג הישג צבאי אדיר, אלא נחל תבוסה צורבת וכואבת במלחמתו מול חמאס. הצבא לא השיג שום מטרה ממטרות המלחמה שהוצבו לפניו: הוא לא הכריע את חמאס ולא שחרר את כל החטופים. הצבא לא הכריע את חמאס משום שצה"ל הוא צבא קטנטן שנשחק וקוצץ זה 20 שנה האחרונות עד דק, ובני גנץ – גם ידו הייתה במעל בכל הנוגע לשחיקת הצבא ולקיצוצו.
גודלו של צבא היבשה אינו מאפשר לו להישאר במקומות שכבש היות שאין יחידות שיכולות להחליף את היחידות הלוחמות. לכן נאלץ הצבא לעבור לפשיטות, ולאחר שהוא יוצא מהשטח שכבש חוזר פעם אחר פעם לאותם מקומות כדי לכבוש אותם שוב. הצבא נלחם בכל שטח שכבש כמה פעמים, ובכל פעם הוא מאבד חיילים. לחימה זו גם אינה מאפשרת לצבא להרוס את מאות הק״מ של עיר המנהרות שבה חי החמאס בשקט ובבטחה. עקב כך הצבא גם אינו יכול להקים ממשל צבאי שיחליף בשלב ראשון את שלטון החמאס.
לאחר שנה וחצי של מלחמה חזר חמאס לגודלו הטבעי שהיה לפני המלחמה, מעל 30 אלף לוחמים שרובם מתחבאים במנהרות ומשם הם יוצאים לגיחות כדי לתקוף את כוחותינו וחוזרים בהקדם למנהרות. חמאס משופע בסיוע הומניטרי שעליו הוא שולט. הוא הכניס למחסניו מתחת לאדמה מכל הבא ליד: תספוקת וציוד צבאי, שמאפשרים לו קיימוּת ("אורך נשימה") לחודשים רבים. סוד גלוי הוא שחמאס ממשיך לקבל אמצעי לחימה מהמנהרות שעוברות מסיני מתחת לציר פילדלפי לתוך רצועת עזה. כיום הצבא מודה שרוב המנהרות הנ״ל אינן חסומות, בניגוד למה שטען בשנה האחרונה. הצבא גם מודה ששיעור קטן של מנהרות חמאס נפגע (פחות מרבע), ושוב הודה הצבא הודאה הסותרת את מה שטען בעבר.
במילים אחרות, צה״ל לא ניצח את חמאס ואין באפשרותו במצבו הנוכחי השחוק לנצחו. הניצחון בו יבוא רק אם ישוקם צה״ל הקטן והשחוק ויוגדל צבא היבשה. ברם, איש אינו עוסק ברצינות בעת הזו לא בשיקום הצבא ולא בהגדלתו לפי שצה״ל ממשיך להילחם במלחמה שאיבדה את תכליתה ואת תוחלתה.
בזמן האחרון אנו שומעים מקבוצות רבות של צבא המילואים ושל קבוצות רבות של אזרחים מן השורה המכריזים שיש לשחרר את כל החטופים אפילו במחיר הפסקת המלחמה. במצבנו הנוכחי לא נוכל להכריע את חמאס, ומצבנו ילך וירע, ומשום כך אין כל תועלת בחידוש הלחימה.
ואיפכא מסתברא, כדאי שהציבור ידע שבסיום המלחמה לא רק שאנו לא משלמים מחיר, אלא יוצאים מורווחים מכל הבחינות. לעומת זאת, בהמשך הלחימה אנו משלמים מחירים כבדים מאוד, ואלה עיקרם: מות החטופים במנהרות; הוספת נפגעים לכוחותינו; המשך השחיקה הקשה של צבא היבשה הן בכוח אדם והן באמצעי לחימה; הפניית גב של מדינות העולם למדינתנו והפיכתה למדינה מצורעת; הרעת מצבה של כלכלת ישראל; השלטת תוהו ובוהו חברתי ועמידה על סף מלחמת אזרחים.
במילים אחרות, המשך הלחימה אינו עומד כלל מול שיקולים של שחרור החטופים. בהמשך הלחימה יֵצֵא שכרנו בהפסדנו מכל הבחינות כפי שציינתי לעיל. לפיכך הפסקת הלחימה ושחרור החטופים הם צו השעה לטובת עם ישראל כולו. בהפסקת המלחמה נוכל להתפנות לשיקום הצבא שאינו בונה את עצמו מול האיומים הצומחים לפתחנו, וחשיבות השיקום אל מול אויבינו בכל הגבולות חשוב באלפי מונים מאיום החמאס. הטורקים חתמו הסכם הגנה עם הסורים ומתחילים להכניס את צבאם לתוך סוריה; המצרים, שהם הצבא החזק במזרח התיכון, מתאמן ובונה את כוחו נגד ישראל; האיראנים בונים לחימת גרילה בתוך ירדן נגד ישראל, ובעצמם הם מכַוונים אלפי טילים, רקטות וכטב״מים לעבר ישראל. מול כל האיומים האלה ואיומים אחרים אין לצה"ל בכלל ולצבא היבשה בפרט כוח לעמוד בהגנה על גבולות ישראל, ולתקוף עם צבא היבשה לעומק.
לסיום, המשך המלחמה בנסיבות הנוכחיות אין בו כדי לשרת את האינטרס הלאומי של מדינתנו. נדרש אפוא שינוי כיוון שעיקרו – שיקום הצבא, הגדלת צבא היבשה והיערכות הצבא והמדינה לאיומים עתידיים.
