בזמן שילדים המתמודדים עם סרטן נלחמים על חייהם, הם נאלצו להתמודד במהלך המלחמה עם איראן גם עם מציאות ביטחונית מאיימת שמערערת את שגרת הטיפולים.
מחלקות אונקולוגיות רבות אינן ממוגנות כלל, ובימי לחימה הועתקו לעיתים לחניונים תת-קרקעיים, גם במהלך העימות האחרון עם איראן. עבור הילדים, מדובר בשינוי דרמטי ופחדים שמתווספים לקושי הפיזי והנפשי של המאבק במחלה וגם ההורים מוצאים את עצמם מול אתגר מתמשך של ללוות ילד חולה בתוך שגרה של חירום, כשאין ודאות ואין מרחב בטוח אמיתי.
גם חופשת הקיץ, שבדרך כלל מביאה עמה הקלה ורגעי נחת, נראית אחרת לגמרי עבור ילדים חולים. בזמן שילדים אחרים יוצאים לקייטנות ופעילויות, הם ממשיכים בטיפולים יומיומיים, ללא הפוגה, ללא אפשרות לברוח רגע מהמציאות.
המצוקה שחווים ילדים חולי סרטן באזורים מוכי לחימה אינה ייחודית לישראל. מחקר רחב היקף שפורסם השנה על ידי מרכז המחקר St. Jude בארה"ב קובע כי שגרת חירום ממושכת על ילדים חולים ברורה: עיכוב בטיפולים, חשש מהגעה לבתי חולים, ותשתיות רפואיות שנפגעות או מוחלשות – כל אלו יוצרים סיכון ממשי לחיים.
בתוך כל זה, עמותת "רחשי לב" נרתמת לתת מענה לילדים ולהוריהם. העמותה מפעילה מערך מתנדבים, בת שירות ותוכניות פעילות מותאמות במחלקות האונקולוגיות, גם תחת מגבלות ביטחוניות. היא מעניקה ליווי אישי, תמיכה רגשית, הסעות מוגנות, פעילויות יצירה ועוד. כך למשל שליו גולמן, בן 4, שאובחן עם לוקמיה בספטמבר האחרון.
בתחילה לא הגיב טוב לטיפולים ורק לאחרונה התייצב. הוא מגיע מדי יום לבית החולים שיבא כבר יותר מחצי שנה ומלווה בבנות השירות של רחשי לב, שמעבירות איתו את השעות הקשות. "זה מאבק בלתי פוסק", מספר אביו אילן, "יש תקופות במהלכן היינו בין חדרי טיפול למקלטים, בין טיפת תקווה לבהלה מכל אזעקה. לפעמים נדמה לנו שהעולם עצר ורק שליו ממשיך להילחם. אנחנו עושים הכול כדי לשמור לו על שמחת החיים".
שימי גשייד, מנכ"ל רחשי לב, מספר: "ילדים חולי סרטן מתמודדים עם שתי חזיתות: האחת הפנימית – המלחמה בסרטן, והשנייה – המלחמה שישראל חווה ומצבי החירום. דווקא בתקופות הקשות ביותר אנו רואים עד כמה התמיכה הרגשית חשובה לפחות כמו הטיפול הרפואי. מחלת הסרטן לא מחכה עד סוף המלחמה ואנחנו עושים הכל כדי להיות שם עבורם".