יש את השלב הזה בחיים שבאמצע היום, גם אם זה יום עבודה, את הולכת למקרר ומוציאה שאריות של בקבוק יין לבן קר וקליל מאתמול לארוחת הצהריים, ואין לך רגשות אשם.
אני לא בטוחה בדיוק מתי זה קרה אבל במקום להפוך כל אירוע שתייה וכל שיחה על יין למבחן בקיאות, פשוט, גיליתי שכדי לשתות יין לבן טוב אני לא צריכה להתפלסף יותר מידי, או להוציא סכום שמצריך ועדת חריגים, אלא פשוט לקחת בקבוק ולמזוג.
קצת כמו בתחומים אחרים בחיים, אני מודה שלאחרונה אני נמשכת ליינות שלא מתאמצים להרשים, לא מנסים להוכיח. כאלה שיודעים מה הם ומספיק שלמים עם זה. במיוחד עכשיו, כשהכול גם ככה מתיש ולח מתחשק לי משהו קר, שלא צריך לדבר עליו מידי.
יש אינסוף המלצות, והפעם בחרתי להתמקד בשני יקבים ישראלים שבדיוק יצאו עם יינות קיציים חדשים ששניים מהם אפילו לא מגרדים את ה-50 שקלים. היינות האלה לא מנסים להוכיח שום דבר, הם לא "עולם חדש" ולא "עולם ישן" הם פשוט משהו טעים לקרר איתו את היום.
