במובן הזה, "יוסמיטי" מזכירה את הסדרה הקודמת של מארק ל' סמית', "אדמה סוררת" (American Primeval), שעלתה מוקדם יותר השנה בנטפליקס וזכתה לביקורות מעורבות (כולל כאן בוואלה תרבות). גם שם וגם כאן (וגם בסרט "האיש שנולד מחדש" שכתב וזכה בשלל פרסים), סמית' מוכיח שהמפגש בין הפראיות של הטבע לבין האדם מצליח להוציא ממנו שלל סצנות מעניינות, שמשחקות היטב על המתח שבין אכזריות יוצאת דופן לאנושיות רבה. הבעיה שמורגשת במיוחד ב"יוסמיטי" היא החיבור המאולץ של כל אלה לתוך מה שאמור להיות עלילת מתח קוהרנטית אחת, שתחזיק את הצופים דבוקים לכיסא במשך שישה פרקים.
ככל שהפרקים מתקדמים, אנחנו מגלים שמספר פרשיות מסתורין קשורות זו לזו. אם להכול היה ניתן הסבר מניח את הדעת, שמתחבר להיגיון הפנימי של הסדרה, זה היה יכול להפוך אותה למותחן משובח של ממש. בפועל, כל אלה נקשרים יחד בצורה מגושמת. במקביל, גם דמותו של קייל טרנר הופכת במהירות שיא מחוקר עוצמתי אך קצת אפרפר לספק גיבור-על, שמשתמש בהיכרותו עם הפארק כדי לחסל את אויביו.
בסופו של דבר, מה שמכריע את הכף בשאלה האם מדובר במותחן איכותי ואלגנטי או בעוד בינג' שתשכחו מיד עם סופו – קורה בדקות האחרונות של הסדרה, עם טוויסט שמשתמש בראיית דנ"א חדשה (פתרון תסריטאי משומש להחריד) כדי לשנות את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים.
וכמובן אחטא לאמת אם לא אתעכב על פרט נוסף ומשעשע לגבי "יוסמיטי": למרות שהפארק הלאומי משמש כזירת ההתרחשות של הסדרה, ואפשר אפילו לומר כאחת הדמויות המובילות בה – הסדרה בכלל צולמה בחבל קולומביה הבריטית שבקנדה. כן, כן – לא רק שהיא לא צולמה ביוסמיטי, אלא שהיא בכלל יצאה מגבולות ארה"ב לטובת צילומים נוחים וזולים יותר בקנדה. לא פלא שבמקור הסדרה נקראת Untamed ("בלתי מבוית" – מה שיכול להתייחס לטבע ולגיבור הסדרה בו זמנית), שם כנראה החליטו שלקרוא לסדרה שלא צולמה ביוסמיטי בשם הזה – זה קצת מוגזם. מי יודע, אולי ה"בגידה" הזאת בכלכלה האמריקאית תהיה הקש שיוביל את טראמפ לנסות שוב לצרף את קנדה ככוכב הנוסף בדגל האמריקאי.
