היעד העליון, האחד והיחיד שאין בלתו של בנימין נתניהו הוא הישארות בשלטון. שום דבר מלבד אינטרסיו הפוליטיים אינו מעניין את האיש, וכל פעולותיו, או ליתר דיוק, היעדר פעולותיו וחדלונו, נגזרים מהיעד הזה. ההתנהלות הצינית, המבישה, והנכלוליות בולטות בעיקר בשנים האחרונות, ובפרט מאז שקמה עלינו ממשלתו האחרונה.
תוצאות ההליכה לאורו של היעד יוצרות כל העת סיטואציות הזויות שמגיעות לממדים מפלצתיים. כך, למשל, עמדו רוב אזרחי ישראל המומים כשנוכחו לדעת כי לאחר שהחריב כל חלקה טובה כמעט במדינת ישראל, החליט נתניהו להחריב במחי יד גם את היחסים החשובים מאין כמותם עם ארצות הברית, ולהשאיר את ישראל מחוץ למעגל קבלת ההחלטות באזור, מה שפוגע שוב בביטחונה.
אפילו כעת, כשבראש המעצמה החזקה בעולם עומד דונלד טראמפ, שנחשב לנשיא אוהד ביותר לישראל, לא היסס נתניהו לבחור בשרידותו הפוליטית על חשבון היחסים עם ארצות הברית. בחוצפה אין קץ הוא ניסה לבחוש ולמרוח גם את ממשל טראמפ, שאמור להיטיב עם ישראל. אבל טראמפ כמו טראמפ אינו פראייר וכפי שאמר לי מישהו, החליט “לעשות ביבי לביבי”.
התוצאות לא איחרו לבוא: הסכם אמריקאי עם החות’ים שהשאיר את ישראל בחוץ; אמירה בלתי נתפסת של השגריר בישראל, האקבי, שלפיה רק אם ייפגע אמריקאי בישראל מתקיפת החות’ים, זה יעניין את ארצות הברית; המשך השיחות עם האיראנים בסוגיית הגרעין מעל לראשו של נתניהו; משא ומתן ישיר עם חמאס שהביא לשחרורו של החייל החטוף עידן אלכסנדר; וכעת, הבטחות לנשק אמריקאי איכותי לסעודיה ואפילו לטורקיה והסרת הסנקציות מעל סוריה.
וכך, כשרבים מהישראלים אינם סובלים בלשון המעטה את ראש ממשלתם, ולאחר שנחשפנו לרמת התיעוב לנתניהו בקרב מנהיגי העולם, ובכללם הנשיא האמריקאי הקודם ביידן, הביא אותנו נתניהו לשיא שלילי חדש וליחסים עכורים עם טראמפ.
להיות בשלטון רק לשם השלטון
ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר, שכינה את נתניהו “מלאך חבלה” אמר גם כי “אצל נתניהו אין שום דבר שהוא מעל לאינטרס האישי, כולל ארץ ישראל”. ואכן, לשם ההישארות בשלטון ממשיך נתניהו לקבל החלטות אומללות כמו זו שלא להשיב את החטופים תמורת סיום המלחמה, ותחת זאת לגרור אותנו למלחמת שולל מתמשכת ששום דבר טוב לא יצא ממנה, ודאי לא הכרעת חמאס. לשם השלטון הוא גם ממשיך במאמציו הנלוזים להעביר חוק השתמטות, וכשהמילואימניקים שלנו שחוקים הוא מעמיס עליהם עוד עשרות ומאות ימי מילואים.
להיות בשלטון רק לשם שלטון, זו גם מטרת ההפיכה המשטרית שהחלה בה ממשלת נתניהו בסיועם הנאמן של חסרי האחריות לוין, רוטמן וחבריהם. ההפיכה המשטרית הזו, שהביאה עלינו את הקרע הגדול בתולדות המדינה, הביאה גם את האסון הגדול בתולדות המדינה, טבח 7 באוקטובר. שנה ושבעה חודשים מאז שנפתחו עלינו שערי הגיהינום, ונתניהו עדיין לא לקח אחריות על המחדל הגדול והוא מונע בכל הכוח את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. מאסון לאסון נתניהו נאחז בשלטון, והמחיר שאנחנו משלמים גבוה מדי.
באופוזיציה ניכר מאמץ פחוּת בהרבה. קשה להאמין כי אחרי 7 באוקטובר נותר נתניהו ראש ממשלה, ולזה אחראית לא רק מכונת הרעל, אלא גם האופוזיציה בחולשתה. לצד כמה חברי כנסת פעילים יש מי שממתינים בסבלנות למועד הבחירות הבאות, אלא שמדובר בטעות אסטרטגית.
יש לפעול להפלת נתניהו בהקדם משום שהוא הוכיח שהוא אינו ראוי לתפקיד הרם. על פי הסקרים, נראה שהישועה תגיע מהמחנה הלאומי־ליברלי, מהימין של בנט וליברמן, אלא שגם להם אסור לשקוט על השמרים ולהמתין. עליהם להפגין כעת התנגדות גדולה יותר כי כל עוד נתניהו בשלטון, הזמן פועל לרעת ישראל.
