זה היה בחורף 1995. הייתי אז תלמיד כיתה ג’, כשבת דודתי, מתבגרת טיפוסית בגיל הטיפש־עשרה, החליטה לקחת אותי לקולנוע “לב” בדיזנגוף סנטר, לראות את מה שהיה אז הסרט הכי מדובר של הרגע. “קלולס” היה סרט נעורים פרוע, צבעוני וחצוף, על שר הורוביץ, בת עשירים מפונקת מבוורלי הילס, שעולמה סובב סביב אופנה ובנים.
כילד, לא הבנתי את כל הבדיחות, אבל היה לי ברור: אלישיה סילברסטון, השחקנית הראשית, היא הדבר הכי מגניב שראיתי עד אז. היא לא הייתה סתם דמות – היא הייתה אייקון של תקופה. עם השנים, “קלולס” נעשה יותר מסתם סרט. הוא הפך לדימוי נוסטלגי של גיל הנעורים, ובעיקר לסרט פולחן שממשיך לדבר אל ליבותיהם של דורות. והוא עושה זאת גם היום, 30 שנה לאחר שיצא לאקרנים.
“’קלולס’ הוא קלאסיקה לכל דבר בז’אנר קומדיות הנעורים, אבל יש לו איזה קסם מיוחד”, טוענת ד”ר עלינא ברנשטיין, מרצה וחוקרת טלוויזיה. “הוא תופס משהו ברוח התקופה מבחינת האופנה והמוזיקה, ולא מפתיע שבתקופתו הוא זכה להצלחה. הסיפור מעביר את נושאי הגאווה והדעה הקדומה בצורה מאוד טובה עם דמות ראשית שהייתה יכולה להיות מין סטריאוטיפ כזה, אבל היא בפירוש מוכיחה שיש בה מעבר, וזה בהחלט בזכות אלישיה סילברסטון".
"לדמות של שר הורוביץ יש חן, היא מושכת, אף שיש בה גם תכונות פחות טובות והיא אגואיסטית. בסרט יש ביטויים שנכנסו לסלנג ונשארו בו עד היום. למשל 'As If’, ’I’m totally buggin!’, ‘Oh my god, I’m having a bad hair day', ‘Whatever’ ורבים אחרים", היא מסבירה.
הסירוב של האולפנים
הסרט התחיל בכלל כפיילוט לסדרת טלוויזיה ב־1993. הבמאית והתסריטאית האמריקאית איימי הקרלינג סיפרה שחברת “פוקס” ביקשה ממנה ליצור סדרת נוער על “הילדים המגניבים”. מכאן צמחה דמותה של שר הורוביץ, נערה חיובית, אופטימית ומלאת ביטחון.
השראה הגיעה גם מהספר “אמה” של ג’יין אוסטין שפורסם ב־1815 והתמקד בניסיונותיה של בחורה עשירה, מפונקת ומקובלת מאוד בחברה לנהל את ענייני האהבה של סביבתה הקרובה ללא הצלחה יתרה. הקרלינג, שקראה את הספר בתיכון, רצתה לבדוק איך דמות מהמאה ה־19 תיראה אם תועבר לבוורלי הילס של הניינטיז.
“עד שר, הדמות הכי מצליחה שכתבתי הייתה ג’ף ספיקולי (בגילומו של שון פן, ד”פ) בסרט שלי ‘נעורים בקצב מהיר’. כולם חשבו שהוא הצליח כי הוא גולש סטלן, אבל הסיבה הייתה שהוא היה פשוט דמות חיובית”, הסבירה הקרלינג בעבר.
“לכן חשבתי ששר תהיה גם דמות שמחה וחיובית. כתבתי על מישהי שנראית טיפשה, קלולסית כזו, שלא מסתדרת לבד, אבל עושה מה שהיא מרגישה ומתגלה כחכמה. הכנתי לעצמי מעין מילון סלנגים של בני נוער שגיבשתי לאחר שוטטות בתיכון בבוורלי הילס, ומשם נולדו הדיאלוגים. זה אולי נשמע שטחי, אבל צריך הרבה אינטליגנציה כדי לכתוב דמויות שנראות טיפשיות. שר מנותקת קצת מהמציאות, היא הולכת בעולם וחושבת שכולם אוהבים אותה. מי מאיתנו לא היה רוצה בעצם להרגיש כך?”, אמרה.
הורוביץ, נערה עשירה מבוורלי הילס, מסתובבת בשטח התיכון שלה ומתעמקת בנושאי אופנה. עם חברתה הטובה, דיון מארי דוונפורט, המכונה “די”, היא מחליטה לעשות מייקאובר לטאי פרייז’ר, נערה חדשה שמגיעה ללמוד בתיכון, כדי להפוך אותה לפופולרית. במקביל, הורוביץ פועלת לשדך בין שניים מהמורים בבית ספרה. דמויות נוספות בסרט הן ורי לורנס דובאל, בן זוגה של די, אמבר פרינסס מריינס, יריבתה המושבעת של הורוביץ, וג’וש לוקאש, אחיה החורג של הורוביץ.
בשלב מסוים, קן סטוביץ, הסוכן של הקרלינג, שכנע אותה שלתסריט הסדרה, שנקראה בתחילה “No Worries” (“בלי דאגות”), יש פוטנציאל להפוך לסרט קולנוע. “הגשנו את התסריט לאולפני ‘פוקס’ אבל הם היססו כי חשבו שהסיפור נשי מדי ולא ימשוך קהל רב, כי מי ירצה לראות סרט בלי יותר מדי דמויות גבריות?”, סיפרה השחקנית טווינק קפלן, שותפתה של הקרלינג בהפקות ששיחקה גם בסרט זה. “הם דחו את הפרויקט. הוא מת מבחינתם”.
שישה חודשים לאחר ש”פוקס” ואולפנים נוספים בהוליווד דחו את הפרויקט, התסריט התגלגל לידי המפיקים סקוט רודין ורוברט לורנס, שהחליטו לתמוך בו, וחברת הסרטים “פרמאונט” זכתה במכרז להפקת הסרט באולפניה. “שמחתי מאוד ש’פרמאונט’ זכתה להפיק את הסרט כי בבעלותה היו ערוצי הילדים והנוער ‘MTV' ו’ניקלודיאון’, שפונים בדיוק לקהל היעד של הסרט”, סיפרה הקרלינג.
הבחירה של הקרלינג לתפקיד הראשי הייתה אלישיה סילברסטון, שחקנית יהודייה־אמריקאית בת 18, שבה צפתה הבמאית מככבת בקליפ ללהיטה של להקת אירוסמית’ “Cryin’”. אף שהיא בחנה לתפקיד גם את גווינת’ פאלטרו, אנג’לינה ג’ולי וריס ווית’רספון, שהיו מפורסמות יותר מסילברסטון, הקרלינג התעקשה וקיבלה תמיכה ממפיקיה.
גם שאר הקאסט שנבחר הורכב בעיקר משחקנים בראשית דרכם, שגברו באודישן על שחקנים מפורסמים: סטייסי דאש גברה על לורן היל בתפקיד די; אליסה דונובן נבחרה במקום שרה מישל גלר בתפקיד אמבר פרינסס מריינס; ופול ראד ניצח את בן אפלק.
“כשקראתי את התסריט, חשבתי ששר חומרנית ומרגיזה, אבל ברגע שהתחלתי לשחק אותה גיליתי את כל הלב והאהבה שבתוכה”, סיפרה בעבר סילברסטון. “איימי נתנה לי חופש מוחלט על הסט. בהתחלה הייתי קצת בהלם מזה, אבל אחר כך הבנתי שהיא סומכת עליי. לפני ‘קלולס’ לא חשבתי שאני מצחיקה, אבל בזמן הצילומים גיליתי את ההומור שבי. ברגע שיצא הסרט, החיים שלי השתנו. זה היה מאוד מורכב, לא הייתי מוכנה לזה ובכלל לא הרגשתי בנוח עם התהילה הזו”.
ההצלחה שלא נגמרת
צילומי הסרט החלו ב־21 בנובמבר 1994 וארכו 40 ימים בלבד. “הצילומים היו מלווים בתחושת כיף בלתי נגמרת”, סיפרה הקרלינג. “היינו צוות קטן, כולנו כמו משפחה, והתחושה הייתה שאנחנו עושים את הסרט של החיים שלנו. הייתה כימיה מופלאה בין כולם”.
“על הסט גיליתי את עצמי כשחקנית”, העידה סילברסטון. “היינו צעירים מלאי אנרגיה, והיו רגעים מצחיקים בלתי פוסקים. כשהייתי לחוצה מאוד, למשל בסצינת הנהיגה, כולם תמכו בי ועזרו לי לעבור את זה בצורה טובה”.
ב־19 ביולי 1995 הסרט יצא ברחבי ארצות הברית (בישראל הוא הוקרן מ־15 בדצמבר) – והפך להפתעה הגדולה של השנה. “קלולס”, שבו הושקעו 20 מיליון דולר, הכניס 88 מיליון דולר, ותוך שבוע הגיע למקום השני במצעד שוברי הקופות בהוליווד. “הסרט הצליח כי הוא באמת מדבר מתוך הלב, בלי להעמיד פנים”, הסבירה הקרלינג. “סיפור על נערה שמסתכלת על העולם דרך משקפיים ורודים זה משהו שכולם יכולים להתחבר אליו או לשאוף אליו”.
ההצלחה בקופות הפכה את סילברסטון, שעד אז לא הייתה מוכרת כמעט, לכוכבת בינלאומית. גם בריטני מרפי, שהייתה אז בת 17 וגילמה את טאי פרייז’ר, נעשתה בעקבות הסרט שחקנית וזמרת מבוקשת. היא השתתפה בסרטים רבים, עד מותה בגיל 32 מדום לב. “בריטני נשארה החברה הכי קרובה שלי מאז הצילומים ועד יומה האחרון”, סיפרה סילברסטון. “היא הייתה מלאת חיים ואור, הביאה כל כך הרבה שמחה וצחוק לסט. היא הייתה אחותי הקטנה לכל דבר”.
בשנים 1997־1998 שודרה בטלוויזיה “קלולס”, סדרה בת שלוש עונות שמבוססת על הסרט, עם רוב הקאסט המקורי של הסרט. את סילברסטון, שהקריירה הקולנועית שלה כבר נסקה, החליפה בסדרה השחקנית הקנדית רחל בלנשרד. לאורך השנים יצאו ספרים המבוססים על הסרט, וגם חוברות קומיקס, מחזמר ואפילו משחקי וידיאו.
באפריל 2025 פורסם כי סילברסטון צפויה לחזור לנעלי שר הורוביץ בסדרת טלוויזיה שתמשיך את עלילת הסרט המצליח וצפויה לעלות בעתיד בפלטפורמת הסטרימינג "פיקוק". “מאז שהסרט יצא כולם מדברים איתי על חזרה לדמות של שר, ותמיד שיח כזה משעשע אותי”, התייחסה סילברסטון לנושא. “זה תמיד מרגש אותי לראות כמה אנשים אוהבים עדיין את הסרט הזה. כרגע הסדרה בשלב פיתוח מתקדם, ואני מצפה לזה”.
“בגלל הנוסטלגיה יש מי שצופים בסרט עד היום, אבל יש גם אנשים שלא נולדו כשהסרט יצא ועדיין מתחברים אליו”, מסכמת ד”ר ברנשטיין. “יכול להיות שיש בו כמה רפרנסים תרבותיים שכבר לא עומדים במבחן הזמן, אבל עדיין יש משהו בסרט, בליבה של העניינים הרומנטיים, שעומד במבחן הזמן. וזה חלק מהקסם ומסוד ההישרדות של הפולחן”.
